להסתכל לתוך עצמי.

להסתכל לתוך עצמי.
כאילו לפתוח ארון ובו מליון ואחת חפצים שנופלים ברגע שנגעת ולו טיפה בידית.
להבין פתאום מליוני דברים שלא הבנת קודם.
פשוט לחשוב.
פתאום דברים מתבררים, בושה מציפה את פניך או כל מיני רגשות מתעוררים.
זכרונות.
להסתכל לתוך עצמי.
כאילו לנסות לעשות 'מכירה חיסול' על כל הדברים המאוסים שרובצים אצלי בראש, אבל ביננו, מי ירצה לקנות מחשבות עצבות/מטרידות/מבלבלות ולו בעד דולר אחד בלבד?
ביננו, מי ייקח אותם אפילו בחינם?
פתאום כאילו לנקות מאבק את כל מה שקצת התיישן, לנסות להבריק קצת את כל מה שהחליד.
להסתכל לתוך עצמי.
פתאום להכיר פינות שלא הכרתי, להרים דברים שנפלו עם הזמן, לרענן תחביבים ישנים.
מיליוני מנורות קטנות אדומות שנדלקו ונכבו עם הזמן זרוקות, שבורות ומנופצות כאילו מסמנות את זה שהתעלמתי מהם. ועוד כמה וכמה כאלה שנותרו היום שלמות, אבל כבויות. כי טיפלתי בהן.
כאילו כל זכוכית של מנורה מנופצת שזרוקה שם בראשי, באה ודקרה אותי. כאילו אומרת ללא קול 'הרי אני מנורה אדומה, תפקידך היה להתייחס אליי. לא התייחסת, אז נדקת, כאבת'
כאילו מלגלגת עליי.
פסח בא.
מנקים את הבית, מידי פעם מתאמצים מאוד, מתעייפים. רוצים לישון.
אז למה כשאני בסך הכל רוצה לשבת בשקט ורק להסתכל לתוך עצמי, לבין מי ומה אני, לנקות קצת הראש מכל מיני מחשבות שנכנסו בו במשך השנה, אני מרגישה מותשת כאילו עבדתי חודש לפחות?
מה ביקשתי?
להסתכל לתוך עצמי.