להספיק עוד משהו בחיים האלה
סוף סוף יצאתי לפנסיה.רציתי לבלוע את העולם.
לכתוב לצייר לכייר להתנדב לזכות בפייס ולעשות טיול גדול מסביב לעולם.
ללכת לחדר כושר.ללכת למועדון פנסיונרים. להמשיך לטפל בעצמי כדי ששוב לא אופתע.
לקרוא לקרוא ולקרוא את כל הספרים שעוד לא הספקתי.
לראות את כל הסרטים בטלביזיה ובקולנע וגם את הסדרות שעוד לא הספקתי לראות.
ופתאום גיליתי שאין לי זמן.או כמו שאמרה לי חברה טובה מפעם אין אצלי זמן.
השעות נוקפות והימים בורחים. אז מה עושים .אני קמה שעה יותר מוקדם והולכת לישון בשעה שעד לא מזמן לא הכרתי בכלל. כמו אחת או שתיים לפנות בוקר.אבל אי אפשר לרמות את הגוף והוא הרי דורש את שלו. ואני מה אני נופלת עלי תרדמה ואין בכוחי הדל לשנות הרגלים ודפוסי התנהגות.
אריאלה ממפעל הפייס עוד לא התקשרה אלי. היא בטח גם לא תתתקשר.כבר שנתיים אנחנו בקשר .אני והמפעל שלה. זכיות.פעם 11 שח ופעם התפרעו ממש 22שח.ווואו.
אבל באמת קודם כל אני רוצה את הפרס של הבריאות.בריאות הגוף והנפש.זה פרס שווה ביותר.
אני אחת שיודעת.
ובמועדון הספורט ני מנסה להסיר את החלודה שהצטברה על גופי במשך ארבע השנים האחרונות.וכל פעולה שאני עושה אני תופחת לעצמי על השכם כי פעם גם לעמוד ולא ליפול היתה משימה.
כאן גם אני פוגשת אנשים מעניינים יותר ומעניינים פחות.קסניה מהאחר הגדול לא באה לכאן.אבל רודיקה עם כובע הניילון הצמוד לשערה כדי שלא ירטב נמצאת.מקפידה להגיע.גם ויקטור שמנמן ואדיב.צוחק עם הקאדר.כיף לו .כלכך הרבה נשים .כמו ברווזות באגם והוא הברווז הבולט בין כולן.
ישנה גם לונה שבאה בדרך כלל עם בגד הים הצבעוני שלה ותכשיטי הזהב המשקשקים כשעושים תרגילים במים.
היא צוחקת כמו נערה.היא וחברתה ברוניה מכירות עוד מהבית חולים.
ברוניה היתה רופאה בבית חולים השרון. היא אשה גבוהת קומה שעומדת זקוף בעמוקים.היא אוהבת לפטפט עם כולם ועוברת בקלות משפה לשפה. תמיד מחייכת ונראת מרוצה סכהכ מהחיים.היא מסופרת על הקארה ופניה מתוחות.היא לא מאשרת ולא פוסלת את זה שדוקטור מפורסם וידוע עזר לה להראות צעירה יותר.זה גנים היא אומרת ונקרעת מצחוק.
בעלה של ברוניה יעקב מאופסן בניתיים בקפיטריה .הוא בוחן את הכותרות בחינמון תוך כדי שהוא שותה קפה עם עוגת קינמון.רק שברוניה לא תדע .התרגילים של מרינה מהשיעור הקודם מספיקים לו והוא עכשיו נח קצתץגם ברוניה שלו נחה קצת ממנו ומהחפירות שלו.
כעת היא קודחת בבריכה אבל כולנו נהנים.איתה אפשר לצחוק כמו פעם שהיינו ילדים.לא מזמן.
ככה עוברים הימים . לפחות ירד נושא הלחץ בעבודה.תעבדי לא תעבדי תהיי בחופש תסעי לחול תלכי לצימר זה כבר ענין שלך ואת לא צריכה לדווח לאף אחד.זה מעניין וזה נוח גם.
תגובות (0)