להמשיך לחיות
אם הייתי יכולה הייתי הופכת את העולם, הייתי ממציאה תרופה לכל מחלה.
בני האדם יהיו מנומסים, נחמדים אפשר לומר שפשוט מושלמים.
זה יהיה עולם חלומי שאף אחד לא חלם כי הוא פשוט מושלם.
נציל את כדור הארץ-ביתנו, והוא לא יעלם לעולם…..
ואני לקראת סוף מעשי בהם שיניתי את פני העולם אשב בכיסא על המרפסת ואחשוב עד כמה שהעולם ששיניתי מושלם.
לבסוף אחרי כל התקופה חיי יגיעו אל סופם אעלה לנעלה ואגיד "לו" לבורא העולם לאנרגיה ולרוח של הכל הצלחתי, הצלחתי לשנות ולהשפיע עד הסוף אין עוד לאן ללכת כי עשיתי זאת.
והוא יענה כן עבדת מאוד יפה אבל העולם נוצר לא בשביל שלמות אלא בשבילכם בני האדם, אתם צריכים להתאמץ, לגלות, לשבור שיאים, להגיע להישגים, אך לזה תוכלו להגיע רק אם תהיו מאוחדים.
וכך יצא שכל דור ודור ימות אך ירגיש שהשלים עוד חתיכת פזל אחת לעולם.
ולבסוף כשהשמש תיכבה ובני האדם איתה, בני האדם ירגישו שכן עשו את מה שצריכים כי כל הדורות עבדו ומתו לא בשביל השלמות אלא בשביל להמשיך לחיות!!!!
תגובות (8)
היו פה חלקים שעוררו לי את המוח אבל אז הרגשתי שסתם.תקעת סוף שחשבת שנשמע אופטימי ומחזקים – לא כי זה באמת מה שרצית להגיד.
זה לא מנוסח חלק ומשופשף כל כך בעיקר לקראת הסוף. הסוף מזעזע בעיני כי הוא מתקשר להטפה, בייחוד עם כל הסימני קריאה האלה בסוף.
את נפנפת עם כל העניין של השלמות יותר מדי וזה הרגיש שפה ילדותית שחוזרת על עצמה וזה כן מאוד הפריע לי. זה כאילו לא השקעת בזה בכלל.
אם מתעלמים מזה, אני דווקא הייתי יוצאת נגד אלוהים. משהו כמו "אלוהים יקירי, אין ברצוני לעשות עוד מה שאתה אומר. עשית מספיק, אתה לא חושב?"
ואז זה יוצא כאילו יצרת עולם מופרח ורע בו לא חולמים והכל מושלם
אבל בעצם
האם העולם הזה קל המחלות והסבל יותר טוב?
מי אלוהים טוב יותר? את או אלוהים?
זו נקודה מעניינת למחשבה.
את צודקת, אני לא באמת מאמינה באלוהים וגם לא חושבת שעולם מושלם זה כזה רע.
מה שבעצם ניסיתי לומר זה שבני האדם צריכים לשאוף למושלמות אבל לא לעצור שם כי אנחנו בעצם קובעים את הפסגה שלנו וגם שכל בני האדם צריכים לתרום כמעט בכל דרך אפשרית שהם יכולים.
הכמעט מתייחס לאנשים שחושבים שאם הם יתאבדו או יפוצצו את עצמם ועוד כמה אנשים בדרך הם ישפרו את העולם.
אני לא מבינה, למה שאנשים ישאפו לשלמות? שלמות היא דבר לא מושג, אם את שואפת אל הלא-מושג זה יגרום לך לדיכאון, תסכול ויאוש.
ועולם מושלם זה כן רע, למרות שהוא אפילו לא יכול להיות קיים. בכל דבר יש בעיות. אנשים מתים, אנשים עם פרספקטיבות שונות ומטרות שונות מפתחים קונפליקטים, מחלות, פיצוץ אוכלוסין, בעיות בילודה, הכחדה, סבל המינים הלא-אנושיים ובכלל זה שאנשים מתוכנתים למצוא על מה להתלונן.
וגם אם הוא היה מושג, השעמום בטח היה הורג אותנו. אם אין קונפליקט, אין שום דבר מעניין. זה כמו סיפור שאין בו עלילה, היית קוראת?
גם הספרים היו הופכים דלים, ובכללי כל האומנות, כי לא היה למי שיוצר אותה ניסיון בחיים בנושאים כמו מוות או עצב ושטויות כאלה, אז איך הם יוכלו לכתוב\לצייר\לרקוד\לפסל\שאר את כל הסיפורים עמוסי הרגש שלהם?
ואיך הם ידעו מה זו שמחה בלי לחוות עצב מלכתחילה?
כולם יכנסו לדיכאון קיומי שיהפוך את העולם להרבה פחות מושלם ממה שהוא עכשיו. תמיד כשמנסים להתקרב לשלמות זה פוגע במי שמנסה להתקרב, מניסיון.
אני גם מסכימה עם אוליב על הדרך.
לאידעת, הרבה זמן לא כתבתי משהו, לא היה לי מחשב, הוצאתי קיטור.
אהבתי
תודה!
bad little girl אני מסכימה איתך לגמרי, ובטיוטה שלי היה רשום כך:חוץ מהסרטים והספרים הם עדיין ישארו מעניינים".
השאיפה לשלמות קיימת בכל אדם, תמיד השלמות זוהי בעצם המטרה שאנחנו קובעים לעצמנו, אנחנו לא רוצים להגיע רק לחצי המטרה.
וזה בעצם מה שניסיתי לומר בסיפור שהשלמות הכללית של העולם ושל כל אדם תמיד, אלא השלמות הפנימית השגת המטרה שיפור הדרך ועוד כל דבר שאת או אתה תחליטו שהם השלמות לרגע הזה.
הבנתי מה ניסית להעביר
פשוט לא התאימה לי הדרך
אם משנים שורה אחרונה המסר השתנה, כן
אבל זה לא שהמסר הראשוני רע.
זהו~