להיות ילד

כל ילד, תמיד רוצה להיות גדול.
הוא לא מבין, שכשידל יהיו לו חובות.
הוא לא מבין, שלהיות ילד זה השיא של החיים.
להיות ילד, פירושו לרוץ לאן שבא. להתרוצץ, לריב, לחבק, לשחק.
אף ילד לא מבין, עד שהוא כבר לא ילד. עד שהוא כבר לא יכול עשות יותר את הדברים האלה. עד שהוא מוצא את עצמו יושב במשרד פינתי, ועובד, ועובד, ועובד. הוא כבר לא יכול לרוץ כמו פעם, הוא מבוגר, והוא עייף. הוא לא יכול לשחק כמו פעם, כי הוא כבר מבוגר.
הוא לא יכול לשבת ולבכות בצד, כמו ילד קטן, על זה שהוא לא מוצא כבר מה לעשות עם החיים שלו. ולמרות זאת, הוא מבין את זה רק עכשיו. והוא חושב לעצמו שכל ילד צריך לנצל את הזמן המועט שהוא ילד, שהוא יכול פשוט לרוץ לאן שבא. להתרוצץ, לריב, לחבק, לשחק. אף ילד לא מבין שלהיות ילד זה השיא של החיים. אותו אדם, שיושב וחושב עכשיו, קם, ואמור לעצמו, שאם זה קרה לו, זה יקרה לאחרים. והוא חייב לעצור את זה. הוא חייב ללכת ולהסביר לכל ילד לנצל את הזמן הזה, הזמן שהוא ילד, כי זהו השיא של החיים. להסביר לכל ילד שינצל את הזמן הזה בלעשות דברים שהוא לא יוכל לעשות כשיגדל, כמו לרוץ לאן שבא. להתרוצץ, לריב, לחבק, ולשחק. לבכות, בלי שיצחקו עליך. לעשות מעשי קונדס, כי הוא לא יוכל לעשות את זה כשיגדל. לרכוב על אופניים, לשחק עם אחיך ועם הוריך, את כל זה כל ילד יכול לעשות. אבל כשהוא גודל, הוא לא יכול לעשות את זה. ולכן, אותו האדם שחשב על כל זה, והריץ את המחשבות האלו בראשו, סיפר את זה לי. ואני, מספרת את זה לכם.