להיות או להיות? פרק א’

"אביגיל? איפה את? הן לא שוות את זה, הם סתומות"
"אני פה" לחשתי אך זה היה חלש מידי ואוראל כבר התרחקה מהחדר.
הייתי שרועה על הרצפה הצבע היחיד שראיתי היה אדום, דם, דם, דם בכל מקום, חתכת עמוק מידי מאוחר מידי אבל זה מה שרצית לא? חשבתי לעצמי. ניסיתי לעצור את זרם הדם מהיד אך לא הצלחתי זה היה עמוק זה צרב לי את היד כאב לי.
"אביטל אהובתי מתקשרת" איך היא ידעה להתקשר בדיוק בזמן? הרמתי את היד בקושי רב ולחצתי על קבל שיחה "אביגיל?" שתיקה.
"אביגיל? תעני לי"
"אביטל אני.." הרגשתי שאני טובעת בדם שלי רציתי שתציל אותי.
"חתכתי עמוק, תצילי אותי" גייסתי את כל כוחותיי ולחשתי קיוויתי שהיא שמעה אותי וכל מה שראיתי לאחר מכן היה רק חושך.