לגלות את המחר

תמיד רציתי לדעת איך הימים מתחלפים,
לראות את זה במו עיני!
פנטזתי על איך שזה יהיה… האם בחצות יהיה כתוב ענק בשמיים של המחר ? "יום שלישי" או שאולי העננים מסתדרים בצורה כזו שהופכים את השמיים לנסתרים לכמה רגעים ולבסוף מתרחקים אחד אחד ופותחים יום חדש?
ויום בא,
יום חלף,
יום נוסף בא,
ואחד עבר לו ביעף.
"אני יודעת!" אמרתי לעצמי "אני אשאר ערה כל הלילה כדי לגלות, אעשה תחקיר משלי!"
וכך היה.
בלילה ההוא, כשההורים נכנסו לבדוק אם אני ישנה, העמדתי פנים . הם נכנסו, נתנו לי נשיקה בלחי , כיסו אותי טוב טוב וסגרו את הטלוויזיה שכמו תמיד נשארה פתוחה (חח עד היום אני נרדמת עם טלוויזיה פתוחה) .
חיכיתי כמה דק', ורצתי מהר לחלון. בגלל שבעבר לא הייתי 1.68 , לקחתי שרפרף והסתכלתי למעלה.. וכך עברה שעה… הסבלנות שלי אבדה.
שעה של ילד זה שנתיים של מבוגר.
הפיהוקים החלו,
הגוף קצת רעד מקור,
והכי גרוע- לא התחלף היום!
הסתכלתי על השעון תכופות, אך השעה נשארה על אותה דקה.
העיניים לאט לאט נסגרו,
אבל לא רציתי לישון
אבל כן רציתי לישון..!
שוב העיניים היו על השעון ,עוד 5 דק' חצות!
כל המרץ חזר לפתע, העיניים נפקחו הפיהוקים שקטו והקור כבר לא עיניין!
הסתכלתי לשמיים , בחצות ו… מה רבה האכזבה. לא היה כלום. החושך נשאר חושך! שום עננים לא התאספו, ושום כתוב ענק של "יום שלישי" לא בא לרקיע!
"…הוא… הוא בטח מתעכב!" נשארתי שם עוד כמה דק'. מותשת.
האכזבה הייתה גדולה. כל כך גדולה שלא יכולתי לחזור לישון לאחר מכן.. שיחקתי קצת בצעצועים ובלי ששמתי לב- נחת לו כבר הבוקר!
"חני?" אמא שלי נכנסה לחדר, ומצאה אותי יושבת על הכיסא משחקת בצעצועים .
"מה את עושה ערה ?" אמרה בפליאה.
"ניסיתי…" אמרתי "ניסיתי לגלות את המחר".