לברוח/ חלק ב׳

אתה נכנס הביתה. ארוחה מחכה לך על השולחן, אבל לא משהו טעים שאימא שלך בישלה. משהו ממקדונלדס. אתה אוכל באיטיות וחושב.. למה היא קנתה לך אוכל ולא בישלה, כמו בכל יום?
היא נכנסת הביתה, לבושה בחולצה קצרה בצבע כחול וג׳ינס ארוכים. בדרך כלל היא מסתובבת בבית עם פיג׳מה או משהו.. הטלפון שלה בידה, צמוד באוזנה.
״ריצ׳ארד, תקשיב לי ותקשיב לי טוב.. אתה לא תגיד לי איך לחנך את הילד שלנו! אה, כן? אז בוא תנסה את זה בעצמך.. לשתוק אתה אומר לי? או או, עוד נדבר על זה!״
והיא מנתקת.
״שלום חמוד,״ היא מלטפת את ראשך. ״היה לך יום טוב בבית הספר?״
״האמת שכן,״ אתה אומר ומניח את ההמבורגר בצלחת. ״אבל אני מניח שהיה לך יום גרוע. את ואבא עוד פעם רבתם?״
היא באה למחות, אבל נאנחת. ״כן, טום, מתוק,״ היא אומרת ומחייכת בעצבות. ״אנחנו לא רבים, אנחנו מתווכחים-״
״מה ההבדל?!״ אתה צועק ודוחף את השקית טייק-אווי על השולחן. ״אני עולה למעלה, להכין שיעורים.״
אתה מטפס במדרגות בעצבנות, נכנס לחדר ומשליך את עצמך על המיטה. למה דווקא אני? למה הם? אתה מתרגז. למה הם חייבים לריב כל הזמן?
הטלפון שלך מצלצל. ״הלו?״
״טום, אחי, בוא מהר למגרש!״
״מה קרה?״
״אייביס הביא סיגריות מאפריקה! חומר חזק, אחי.. אתה חייב לבוא לפה!״׳
״דבר בשקט..״ אתה לוחש. ״אני כבר מגיע.״
אתה מנתק את הטלפון ויורד למטה. ״לאן אתה הולך?״ שואלת אימא.
״אממ.. אני, טוב,״ אתה ממלמל. ״הולך להכין שיעורים אצל אייביס.״ משלים את המשפט בקול ויוצא מהבית.
רגליך רצות אל המגרש, מחכות לרגע שבו פיך יסניף את הסיגריות, ינשום אותן, יגרמו לך לשכוח את הכל….
״טום!״ צועק חברך הטוב, שון. ״בוא מהר!״
״תירגע,״ אתה צוחק מהקלה. ״איפה אייביס?״
אייביס עמד בקצה המגרש מול קבוצה קטנה של נערים, מחלק להם סיגריות.
״הוא גובה כסף?״
״בטח,״ אומר שון ומסתכל עליי כאילו אני משוגע. ״זה חומר מטורף, משהו מדהים.. קניתי שניים!״
אתה הולך לכיוונו של אייביס ומשלם לו חמישה סנט עבור הסיגריות היקרות מפז. משאיל מצית משון, ומסניף….
״אחחחחחח,״ אתה נאנח. ״זה טוב!״
״אמרתי לך,״ מחייך שון בגאווה.
כל העצב, הזעם, נשכחים ממך. כל עוד יש לך את הסיגריות שלך, יש טעם לחיים. הזדמנות לברוח מן המציאות.