לבד

פעם הייתי קופץ ישר למים העמוקים, בלי לחשוב פעמיים
אנשים היו מסתכלים עלי והיו בטוחים שאני אטרוף את העולם… אני הייתי בטוח שאני אטרוף את העולם…
היום.. היום אני כבר רואה שהעולם הזה גדול עלי…
ואני כבר לא קופץ למים העמוקים.. כי גם במים הרדודים אני כבר טובע…
האנשים שסביבי שטוענים שהם רואים את מה שאני עושה עבורם מתנהגים עלי כאל זבל אנושי
מתנהגים כאילו אני עובד אצלם… כאילו כל מה שאני עושה לא טוב מספיק.. או פשוט לא מספיק נקודה.
אני לא מספיק עוזר, לא מספיק מתאמץ, לא עובד על עצמי מספיק קשה… אני פשוט לא ולא ולא ולא..
אז מה אני כן?
איפה אני כן מספיק? איפה אני כן בסדר?
איפה אני יכול להרגיש טוב עם עצמי?
איפה אני אקבל תודה והערכה על מה שאני כן עושה?
מתי אני אדע כמה אני באמת שווה?
ואיך אחרי כל זה.. מצפים שאני ארגיש טוב עם עצמי ובטוח בעצמי.. ואדע שהאדם שמולי באמת מעריך אותי ולא סתם מנצל?
שהאדם שמולי באמת יודע מה השווי שלי? ושהוא יודע שמה שאני עושה זה מספיק.. וזה הכי טוב שאני יכול לעשות…
אני לא מתייפיף, אני יודע שאני לא מושלם, אפילו לא קרוב לזה..
אבל איך מצפים שאני אהיה אותו ילד שקופץ למים העמוקים ויכול לטרוף את העולם?
כשבסופו של דבר אני עומד לבד.. ואף אחד לא שם איתי ברגעים הקשים באמת
אף אחד לא נלחם יחד איתי במלחמה הזאת של החיים.. אני נלחם לבד… ומה אם כבר אין לי כוח להילחם יותר?
מי יהיה שם בשביל להגיד לי לא לוותר?
כי בסופו של דבר לכל אחד יש את המלחמות שלו ואת הבעיות שלו.. אבל הם שוכחים שאני עדיין ילד, שפשוט נזרק אל החיים בלי לדעת כלום.. אפילו בלי לדעת כמה הוא שווה..
כי כשמתנהגים אליך כל החיים כאילו אתה לא מספיק ושאתה תמיד לא בסדר.. איך אתה יכול להאמין בעצמך? ואיך אתה יכול להאמין למישהו אחר כשהוא אומר לך שהוא איתך ושהוא כן מאמין בך?
אז בסופו של יום אתה תמיד מוצא את עצמך לבד.. בחיים שהם ריקים, מנסה לא לטבוע… ואתה יודע שלא משנה מה תעשה וכמה תנסה לצאת מזה… אתה לא תהיה מספיק טוב, אז אתה נשאר סתם עוד אחד בעולם הזה שפשוט מעביר יום ביומו ומחכה שזה יגמר.