לבד עם הכאב

כשאתה לבד עם הכאב , אתה מרגיש שאתה לבד בעולם .
כשאתה לבד עם הכאב , אתה מרגיש רחוק מכולם .

יצאתי עם לונה , היצור היחיד שמרגיש קיים כשאתה לבד עם הכאב .
הכלבה שלי , החברה הכי טובה שלי ,
לונה תמיד שם כשאני , לבד עם הכאב .

יצאנו אל אבר מתקניי העץ שבקיבוץ , שעת ערב , והכל סביב שחור וערפילי ,
בדיוק כמו בליבך שאתה , לבד עם הכאב .
תפסתי גבוהה , לעץ הגבוה ביותר , בכדי להיות קרובה יותר , אל כוכביי הליל .
יותר קרובה לשמי הלילה , שלא ניראה כי יש להם סוף .
מביתה אני למעלה , ובאיני הדמעות זולגות ,
איך דבר כזה היה יחול לקרואת ?
אני שואלת אותך , סבא יקר .

בעודי דומעת בלי הפסק , אני מדברת עלב .
מעדכנת אותו בפרטים , שאינו יודעה , בפרטים שלא נצרבו חיוו בהם .
קבר היה לי יום הולדת , אימא מצאה עבודה חדשה , כיבלתי ציונים גבוהים ,
כמו שאתה תמיד התגאתה בי על הסגתם ,
אני עדיין מתפלת ביונים שלנו , ושתדעה כי מצאתי ביצים בקן , ביום בו עזבתה ,
ואז , זה השעיר בי שבריר של תיקווה .
גם היונים מחפשות עיכבתיך .

גם לונה מתגעגעת אליך , ובעיקר אני .
לאת לאת , כשמסתכלים על כך , אני לא היחידה שמתגעגעת ,
ופתאום , אני לא לבד עם הכאב .

שלחתי אליך נשיקה מרחפת ,ירדתי מין העץ , וחיבקתי את לונה , הכי חזק שאפשר ,
הוצאתי עלייה בחיבוק , את כל העצב , התסכול והכאב שהיו אצורים בתוכי .
באוד דמעותיי נופלות את את על אפה , הי מלקקת אותי ונקרחת סביבי .
הבטתי בעיניה החומות הבוהקות .
והן אמרו לי בברור : גם אני מתגעגעת אלוו …

היום למדתי , שתמיד צריך מישהו לידך , שאיתן לך כתף לבכות עלייה .
כי לכל אחד יש תקופה שבא הוא פגיעה ,
גם אם אתה אדם חזק , אין זה רע להודות ברגעיי החולשה וההתפרקות האלה ,
כי כולם חווים אותם בסופו של דבר ,
ותמיד כדאי שאהיה לציידך חבר טוב ,
אתו אהיה אפשר לשחרר מהעול של לבד עם הכאב