לבדי
בדידות זהו הרגש שאני מרגישה עכשיו,
הדיאלוג האינסופי בני לבין עצמי הוא כל מה שנשאר לי כרגע.
בדידות של ימי קיץ ארוכים, בדידות שנכנסת לתוכי.
כל הדברים שהייתי רוצה להוציא מעצמי לחלוק עם אחרים,
מצטברים בתוכי כמו לבה בתוך הר געש.
בוערת מבפנים, אבל אף אחד, פשוט אף אחד לא יקשיב.
אני מוקפת באנשים, אינני לבדי .אך הבדידות חונקת אותי,
ההתעלמות, החומה ביני לבניהם,
ההתעלמות האינסופית,
האש שדוחקת לצאת החוצה,
מתי ישברו חומות השתיקה?
על אף העצבות, הכאב, העלבון,
אם רק נדע לבקש סליחה,
אם רק נדע איך להתחיל מהתחלה.
תגובות (9)
אולי אני לא מרגישה ככה…
אבל זה מאוד מרגש אותי! (:
ואותי זה מאוד מרגש שהגבת לי
זה גרם לי להרגיש קצת פחות בודדה:)
אני שמחה שזה גורם לך להרגיש ככה(:
אני יכולה להמשיך לדבר,
אם את רוצה…
אשמח להמשיך לדבר אתך, ותודה לך:)
אני מאוד מעריכה את זה:)
אפשר באיימל :)
פריקה זה מעולה וזה כתוב ממש טוב
מזדהה
את יכולה לדבר גם איתי.
תודה לך:) אשמח לדבר גם אתך! איך מתכתבים פה?
באימייל כן..
את צריכה להכנס לפרופיל שלי (או איך שלא קוראים לרשימה של כל הסיפורים שלי פה) ואז יש שם צור קשר… ואז את יוצרת קשר :)