לא רוצים להיות חברים ? אל תהיו .
תהיי שמחה , תחייכי .
כל כך הרבה אנשים אומרים לי ..
תחייכי , תהיי שמחה , איפה החיוך ?
אפילו מנהל בית ספר .
אבל חשבתם פעם למה אני לא מחייכת ?
חשבתם פעם איך אני מרגישה ?
העליתם על דעותיכם מה מתחולל בתוכי מחוץ הסערה ?
אני יושבת וצופה .
צופה באנשים שעוברים במסדרונות ,
בילדי בית ספר שרצים זה אחר זה , מזיעים , ולנד פרצופם המתוק חיוך תמים .
אני חושבת על הכל ,
אני לא יודעת מה מניע אותי בחיים .
המחשבה הראשונה שצצה לי בראש הם על האנשים הסובבים אותי .
האם הם אלו האנשים שהייתי רוצה לספר להם סודות ?
האם אלו האנשים שאני רוצה לסמוך עלייהם ?
האם אלו האנשים שאני באמת רוצה לראות יום יום בבקרים ?
האם אלו האנשים שאני יצטרך ל"בלות" את המשך ימי ?
אז התשובה היא לא .
אני מרגישה שאנשים נורא אנטי למחשבותיי ,
אני מרגישה כאילו כולם ביחד ,
אוחזים בראשיהם ומתאפקים ממני ,
כאילו מישו מסיט את כולם כנגדי .
אני לא יודעת מה המניע ,
מה המניע שכולם סביבי ,
אך כפיסות זכוכית הם נכנסים לתוך עורי והורסים אותו .
אני מרגישה רע ,
ואני לא יודעת מדוע .
אולי התשובה כן כבויה בתוך תוכי ,
אבל ככה אני .
ואתם צריכים לקבל אותי .
ואתם יודעים מה ?
אני ממש לא מכריכה אתכם להיות חברים שלי , אלו אתם שבוחרים .
תגובות (3)
וואו הבנתי אותך לגמרי….
את כותבת מדהים….
וממש התחברתי למשפט האחרון:
אני ממש לא מכריכה אתכם להיות חברים שלי , אלו אתם שבוחרים .
יש מצב שמישהו יצעק לחברות שלי את המשפט הזה בפרצוף?
הכתיבה יפה,תמיד יש מקום לשיפור.
רק שני דברין:רושמים מכריחה:)
ועוד משהו,אנשים לא בוחרים להיות חברים שלך,פשוט נוצרת אינטרקציה,והסיבה שזה נשחק,כי אנשים מתחילים לקחת אותך כמובן מאליו,אל תתני לזה לקרות,תמיד תשאירי מקום לספק.
לילוש, אני מבינה אותך לגמרי ולצערי גם לי זה קורה):
את כותבת מדהים ומעבירה את המסר בצורה ברורה ויפה(: