לא ציפיתי לזה.

היא לא הייתה חברה שלי,לא הכרתי אותה אישית.
הייתי רואה אותה כל בוקר,היא כל כך יפה,יש לה בגדים כל כך יקרים והיא כל כך מקובלת.
כלום לא חסר לה בחיים,או לפחות ככה חשבתי,לפני שגיליתי את מה שגיליתי…
נויה קראו לה,והיא ידעה שקוראים לי שירן.
מעבר לזה לא ידענו כלום אחת על השניה.
הייתי כל כך ממורמרת מהחיים,"למה אני לא היא ? " כל בוקר שאלתי את עצמי.
הייתי רואה אותה בכל מקום הקינאה פשוט הרגה אותי.
כמה שבועות אחרי זה,ראיתי אותה ליד שער בית הספר.
התקרבתי אליה,זאת הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי עליה מקרוב.
היא חייכה והזיעה,התקרבתי עוד קצת וראיתי שהיו לה חתכים על הידיים.
לא זה לא יכול להיות
אני מדמיינת
זה לא אמיתי
כל כך הרבה מחשבות צפו לי בראש
ראיתי על המבט שלה שמשהוא לא בסדר,שכואב לה.
אחר כך ראיתי אותה בהפסקה יושבת בפינה,ומחייכת.
היא נראתה כמו פסל,ראיתי שוב את המבט שלה,שמעמיד פנים שהכל טוב.
הסקרנות הרגה אותי,הייתי חייבת להתקרב אליה ולהסתכל עליה מקרוב.
היא נראתה כל כך לחוצה.
זהו,לא יכולתי להחזיק מעמד הייתי חייבת לדבר איתה.
"נויה" לחשתי לה וליטפתי לה את היד.
"הכל בסדר ?"
"הכל מצוין תודה" היא חייכה והלכה משם
זה לא יכול להיות , אני בטוח מדמיינת…
איך ילדה שיש לה חיים של נסיכה יכולה להתנהג ככה ?
אני בטח הוזה,המירמור משפיע עלי.
למחרת באתי לשער וראיתי אותה שוב,הפעם היא לא חייכה .
היא ישבה ובכתה.
התקרבתי אליה והכרחתי אותה לספר מה קרה היא התחילה ממש לבכות כאילו אין מחר ופשוט פרקה לי הכל
"זה התחיל שהייתי בת שמונה..
אבא שלי היה קצת חולה נפש,יום אחד הוא התאבד ואני נשארתי בלי אבא.
מאז החיים שלי השתנו,אפילו מאוד,אמא שלי לא הפסיקה לחפש עבודות בכל מקום שהיא עבדה פיטרו אותה והיינו עניים.
והגעגועים לאבא שלי ? פשוט התחזקו מיום ליום…
אני השתניתי,נהייתי מאוד עצבנית וצעקתי על אמא שלי.
חשבתי שזה אשמתה מה שקרה לאבא,חשבתי שזה אשמתה שאנחנו עניים ואין לנו מה לאכול וללבוש…
יום אחד קמתי בבוקר "אמא אני שונאת אותך" אמרתי לה וירקתי,היא שתקה .
הלכתי לבית ספר ושחזרתי היא לא הייתה בבית.
כעבור כמה ימים מצאתי אותה ברחוב שוכבת על הריצפה כמו הומלסית ופשוט בכיתי והלכתי משם.
ואז הסתובבתי וחיבקתי אותה.
היא סיפרה לי שהיא לא יכולה להמשיך לגדל אותי…היא לא סיפרה לי למה…
היא אמרה לי שהיא מצאה לי זוג עשיר וצעיר ששמח לאמץ אותי
כמובן ששמחתי.
השנים עברו ועברו,לא הבנתי לאן אמא שלי נעלמה,הלכתי ל"הורים שלי" ושאלתי אותם איפה אמא שלי.
ראיתי שירדו להם דמעות מהעיניים "שבי" הם אמרו לי.
הם סיפרו לי שאמא שלי נלחמה בסרטן,אבל הוא ניצח אותה,הם סיפרו לי שהיא רצתה שאני אגדל בחום ובאהבה , הם סיפרו לי שהיא עשתה הכל בשבילך .
ומאז זה רודף אותי,אני חותכת מהכאב שאני לא רואה אותה ואת אבא שלי."
היא סיימה לספר ואני הייתי המומה,לא ציפיתי לזה.