לא עונה
כשאת לא עונה
אני, נקרע
לא נקרע כמו נייר או נקרע כמו מיתר
אני נקרע כמו שהר געש נשבר
אז בעצם, אני נשבר
לא נשבר כמו אבן שניתכת בקיר או כמו שעון מעורר שניסה להעיר
אני נפער וממני יוצאים כל השדים
שנים של הכחשה, שנים של בניית חומות, שנים ש-
אני חזק!
אני מתגבר!
אבל אני לא..?
אני משתיק רגשות ודוחף אותם עמוק
למקומות שכבר לא רואים
ואולי אפילו, לא מרגישים
אבל כשאת לא עונה אני נגמר
וכל החרדות צצות בבת אחת
מה אמרתי?
מה עשיתי?
איך הרסתי?
ולמה דיברתי.
חשבתי שאני חזק אני אומר לעצמי, בחורה תשפיע עליי ככה?
ועוד את?
אבל אני לא חזק, ובך מצאתי משהו שלא רציתי לאבד
וכשאת לא עונה, אני מרגיש שאני מאבד
תגובות (6)
אהבתי מאד מאד פשוט סיפור מקסים בתודה ממני בקי ♥
תודה שקראת, אני שמח שאהבת :)
זה נוגע, הניסוח שהשתמשת בו תורם פה המון בעיני.
משהו במבנה של המשפט האחרון טיפה מרגיש לי לא ברור, אולי בגלל הניסיון לחריזה.?
זו רק דעתי, בכל אופן. והקטע נפלא.
תודה רבה על כל המחמאות :)
אני יודע שהמשפט האחרון קצת מוזר, וגם לי זה הרגיש ככה
אבל הרגשתי שאני רוצה להשאיר אותו קצת רחב ולא מאוד ברור
המון תודה על הביקורת!
קטע יפה.
לא הבנתי את הדימוי להר געש… הרי הוא מתפרץ ואין כאן התפרצות רגשות אלא להיפך, דחיקה של רגשות פנימה.
תודה רבה שהשקעת זמן וקראת.
אולי שווה קריאה שניה, ניסיתי לבטא את הקונפליקט שבין הדחיקה לבין הטריגר שגורם להכל להתפרץ