לא מספיק טובה

והינה אותה תחושה חוזרת
שאני לא מספיק טובה
ששוב הבחירות שלי פוגעות בי
הם אומרים לי
״אני לא אצא עם מישהי שהייתה לוחמת״
בדיעבד אומרים ״שאיתי לא יצאו״
ואני מנסה
מנסה לתת לרגש לגעת בי
ואני מנסה לא לתת למילים שלהם לחדור אלי
ואני נותנת להם
כי להדחיק אני לא יכולה
וזה כואב
זה כואב יותר מהרגיל
ואני יודעת כן ככול שאני יותר בעליה הירידה יותר כואבת.
ועברה לה שנה
שנה מאז שהפרדתי מההוא .
אני חייה אותו כל היום
משחזרת אותנו
ושונאת את זה
כועסת על עצמי
כועסת שבזבזתי זמן עליך
כועסת על העצמי
שאני חושבת עלינו
כועסת על עצמי שאני לא מצליחה לתת לעצמי את התחושה שאני מספיק
כועסת על עצמי שאני לא מצליחה להכיל את עצמי!
והיא אומרת לי ״את כזאת זקנה ,את כל היום ישנה״
והלוואי שהייתה מבינה אותי שאני חייה בעולם דו מימדי .
שאני מנסה לבנות את הגשר ולחבר את שני הצדדים שהם אני.
אני במלחמה בלתי פוסקת !
אני לא מבינה איך קיבלתי את המראה הזאת שוב בפרצוף
מתסכל אותי כי מרגיש לי שאני חוזרת אלף צעדים אחורה.
ומה שמנחם אותי לפחות זה שאין לי את הצורך לחזור אליך.
אך
למה?למה אתם גורמים לי להרגיש כל הזמן לא מספיק טובה?