לא מושלמת

בוקר.
קמתי לצלילי השיר שנקרא:" הצעקות של אמא ואבא".
ירדתי למטה לראות מה קרה.
הם רבו,
כרגיל. אפילו לא עניין אותי על מה הפעם.
רשמתי בפתק לאמא שלא תעיר אותי כי אני נשארת בבית, ולא הולכת לבית הספר.
נרדמתי, חלמתי שההורים שלי מתגרשים.
כעבור שלוש שעות אמא נכנסה לחדר והעירה אותי באמצע החלום.
"נו.. למה לא הלכת היום?" היא אמרה בלחש. העיינים שלה היו אדומות, כמו שבוכים.
היה לה דם בשפה וסימן נפוח מעל הלחי הימנית. כבר ידעתי, הוא הרביץ לה.
"מה.. אוי לא.. אמא את בסדר? מה קרה לך..?!" שאלתי, כאילו לא ידעתי..

כבר נמאס לי מהמשחק הזה.

"כן חומד שלי אני בסדר גמור.. " היא ניגבה את פנייה במהירות כדי שלא אראה שהיא בוכה.
אבל כבר הכרתי אותה.
"אה זה?.. זה שטויות ממש, פשוט נפלתי במדרגות פה בבוקר. למה לא הלכת לבית הספר?"
"אוי באמת אמא! את כל הזמן 'חוטפת מכות' בזמן האחרון! לכי לרופא, למה את עוד פה?!"
ניסיתי להתחמק, הדיבור שלי נעשה יותר לחוץ, אכפתי.
"חומד, תעני לי על השאלה."
"טוב.. אני לא מרגישה טוב. זת'ומרת ממש חולה!" השתעלתי שיעול מזויף מאוד; מידי. "אני חושבת שחום חזק מאוד.. זת'ומרת …"
-"טוב הבנתי!" היא קטעה אותי. צחקנו.. באמת היה לי חום, לא גבוהה כל-כך אבל כן-: חום.
"אני מביאה את המדחום, אבא בעבודה .. שחר במחשב למטה- כרגיל ." צחקתי.
"אני אחמם לך פסטה מאתמול כי אני ושחר חיסלנו את כל תפוחי האדמה."
"טוב תודה אמא"
"אה ועמית!-" היא צעקה מהסלון למטה,
"מה?"
"תשלימי את החומר!"
"מבטיחה" מילמלתי.
כעבור חמש דקות היא חזרה לחדר עם מדחום שלא השתמשנו בו מלפני ארבע שנים,
שאח שלי ה'גאון' החליט בעצמו שהוא חולה בשפעת חזירים חמורה ביותר,
כי הוא שמע את זה בבית הספר- ודחף לעצמו את זה לתחת.
קצת נגעלתי מהעובדה שאני הולכת לשים את זה בפה, אבל אמא שלי כמובן, אמרה שהיא שטפה את זה טוב מאוד, לפחות חמש פעמים.
"חמש זה לא מספיק.." מלמלתי לעצמי.
"37 מעלות חום! יש לך 37 מעלות חום!" היא צעקה.. קצת היפסטרית מידי.
"אוקיי, אז אני לא אלך לדיאנה היום." אמרתי, קצת מבואסת מהעניין..
"איך חשבת שתלכי לדיאנה לעאזאזל. עמית. את חולה."
"טוב אמא , זה -רק חום!"
"איך זה קרה בכלל?"
"כנראה שלא משחקים באש חמה, לא אמא?- זה מה שאת תמיד אומרת."
"כן." היא נראתה עצובה שוב, כמו ממיקודם, ירד לה המצב רוח."אני הולכת לחמם לך את הפסטה" היא ברחה.

בשנייה שהיא עזבה, דניאל התקשר אליי.
רציתי להתקשר לדיאנה, אבל בכל זאת עניתי לו..