לא להיכנס… [2]

עדיין אותו סיפור. אני לא בבית ועל מחשב של חברה, אתם לא תבינו כלום אבל בא לכם לבקר את הכתיבה אתם מוזמנים^^

העשן עטף את גופו של ג'וני ומנה ממנו את היכולת לחשוב בצלילות, החושך והצלילים שסביב הלמו במוחו, כל זה בתוספת הכמות הנכבדת של אלכוהול אותה שתה רק דקות אחודות קודם לכן היו שילוב בהחלט גרוע.
ג'וני פלס את דרכו דרך המון השיכורים, הריח שנטף מהם גרם לבחילה שחש להתעצם אך בכל פעם שעצם את עיניו הוא ראה את הבעת פניה של מרי, את הגועל שחשה כלפיו למרות שהוא בעצם לא היה אשם, הוא הרגיש רע. הוא הרגיש מדוכה כי לא היה לו לאן ללכת, לאחר המסיבה גרטה גירשה אותו מהבית ופלין לא נראה להוט כל כך לתת לו מקום לגור בו. הוא היה בודד לגמרי אחרי שחבריו נטשו אותו וג'ורג' וג'ורג' הצהירו שאין בכוונתם להיות 'המלון הפרטי שלו'.
ג'וני היה במרחק סנטימטרים ספורים מהיציאה של המועדון כשזה קרה, זה היה מהיר ובלתי נשכח, כמו לחתוך ברק ישר ללב ולהישאר בחיים, כמו להיסחף לתוך מערבולת ולא לטבוע, כמו לחוות את המוות ולקום לתחיה.
ממש מול ג'וני עברה נערה בערך בת גילו, אולי קטנה בשנה או שנתיים ממנו. היא הייתה נמוכנה ורזה, עורה היה בהיר אך לא חיבר, עיניה היו חומות- סגולות וג'וני ניחש שהיא משתמשת בעדשות צבע, שיערה היה מלא וחום אך בתוכו נצבעו שלל גוונים מרהיבים של צהוב, לחייה היו ורודות מהקור שסרר בחוץ וכך גם אפה הסולד, היא לבשה שמלה שחורה וצמודה שהחמיאה לגזרתה הדקה ועל רגליה נעלה נעליה עקב שחורות מהגביהו אותה רק מעט מתחת לגובהו של ג'וני.
הלם הכה בו ברגע אחד ערוך שבו סרק את כל כולה.
ג'וני השאיר את הבחילה שלו מאחור ובלי לחשוב פעמיים עקב אחרי הנערה חזרה אל פנים המועדון.
כל מחשבה על צרותיו נעלמה מראשו והגבר היחיד שהיה חשוב לו היה להסיג את הנערה, לדבר איתה או לפות לשאול לשמה. במחשבה לאחור ג'וני הבין שזה היה טיפשי ביותר אבל כשאתה נער בן שמונה-עשרה ובעל מטרה, שום דבר לא יעצור בעדך, לא בחילה ולא הנגאוובר.
שיר קצבי התחיל להתנגן והבסים היו חזקים ככול שג'וני התקדם לפנים המועדון, אורות ניאון לבנים עברו ברפרוף על הקהל הרוקד ולרגעים ג'וני יכל לראות את הנערה שנעלמה מיד כשהאור כבה.
לאחר שג'וני היה ממש במרכז רחבת הריקודים האור נעצר עליו, בדיוק ברגע שהתחיל הפזמון של השיר, הנערה הגיעה, היא התקרבה עליו, נעמדה לידו ורקה כאילו חיה תלויים בריקוד. כשהיא הייתה קרובה עליו ג'וני היה יכול להרגיש את ליבה פועם, כמעט יכול לשמוע את המחשבות שלה, היא פחדה אך זה לא ניקר בהבעות פניה אלה רק בעיניה, עיניה החומות-סגולות שיקפו פחד טהור.
הפזמון עבר והתחלף בבית אחר, האור כבה יחד איתו והנערה ריקדה לה את הקורבן הבא.
ג'וני נשם עמוק והביט בתקרה מתוסכל, הוא נשך את לחיו בפנימית ועשה את דרכו אל הבר בדיוק כשהשיר נגמר והתחלף במנגינה ורועה יותר.
"מה נמר כמוך עושה במקום כזה?" ג'וני בדיוק התכוון לשטוף את תסכולו יחד עם כוס נוספת של משקה אלכוהולי מהול במשקה מועשר בקופאין כששמע משהו פונה עליו.
הוא הרים את מבטו ונדהם לראות שהנערה הרוקדת עומדת ממש לידו על הבר כשהיא מחזיקה כוס משקה קרוב לפיה.
"את." אמר ג'וני ולטש את עיניו בפניה היפיפייה של הנערה, בתווי פניה העדינים וניסה לשחזר במוחו את קולה העדין אך העצמתי שהצליח לגבור בקלות על המוזיקה הרועשת.
"אני." היא חייכה, עיניה כבר לא נראו מפוחדות אבל היה בהם משהו שג'וני לא הצליח להבין.
"אני… קוראים לי ג'וני." ג'וני הושיט את ידו במחווה רשמית אבל לא הסיר את עיניו מעיניה המהפנטות.