לא כמו כולם

״לא, למה את החולצה הזאת בחרת? קחי את זאת״ זאת הייתה התגובה של מיריים כשיצאתי מחדר ההלבשה עם חולצה קצרצרה, ובמקומה נתנה לי חולצה ארוכה שמגיעה עד למרפק כמו שצריך, כך תמיד הייתה מכתיבה לי ואני כמובן שהייתי מצייתת.
אנחנו הולכות לבית ספר ליד הבית ושם כולנו חברות הכי טובות לא משנה מאיזה כיתה את, את שווה.
כולנו מדברות על הנושאים המותרים כמו החצאית שקנינו היום ומה למדנו בשיעור ואיך עבר עלינו היום, אבל כמובן שיש את הנושאים האסורים שעליהם אף אחד לא מדבר, פעם חשבתי זה כי אף אחד לא מבין את הנושאים בעצמם הנושאים מסוכנים ומפחידים ואנחנו? חיים ב״גטו״ כך אנשים מכנים את המקום.
אף אחד לא רוצה לגור ב״גטו״ אבל פה יותר קל לחיות כולם יודעים מה הם הולכים לעשות בעתיד אם זה להיות באיזה מקום בעוד שעה, במה הם הולכים לעסוק ועם מי הם הולכים להשאר כל החיים אבל אף אחד לא מפחד כי כולם יודעים ההורים לא יתפשרו על מישהו פחות מ״מעולה״ אולי חוץ ממני, כי אני עדיין לא יודעת מה אני הולכת לעשות בעתיד.