לא יודע…אבל דווקא כן

אני לא יודע אם האושר הגיע.
אם כל הדיכאון והעצב ברחו.
אם עונות השנה באמת השפיעו ומשפיעות לרעה או לטובה על מצב רוחי.
אם המחשבות השליליות נעלמו עם הזמן והוחלפו במחשבות חיוביות.
אם אני מרגיש שלם עם מעשים שונים שלי.
אני גם לא יודע..
איך העולם באמת נברא?
אם הכל לא קורה סתם?
אם לחיים יש באמת מטרה מסוימת וברורה?
אם במוות אנחנו פשוט נקבר ונרקב או שמא יש מפגש בין מתים?
אבל אני גם כן יודע משהו אחד.
במקום לשבת ולהיות בדכאון ולא לעשות עם זה משהו,
אפשר גם לנצל את הזמן שאתה כאן.
לחיות תמיד בשביל הרגע.
ה-משפט.
נכון שבמילא בסוף לא נהיה פה.
נכון שבמילא אין מטרה לחיים.
אבל דווקא בגלל זה,
אפשר להוציא את זה שצריך לחיות בשביל הרגע, אפילו אם הוא לחינם.
כי..מה לעשות. אנחנו פה. לא במקום אחר.
וגם אין פיתרון אחר.
אז..אין מה לעשות.
וכדי שלא ייצא שחלק מהחיים בזבזנו על דיכאונות,
אפשר שייצא שאת רוב החיים בזבזנו על רגעים מנוצלים.