לא חברה

את לא אוהבת לשמוע אותי
פותחת ב"מצטערת"
ואני לא יודעת מה אוכל לומר במקום.
את הבן אדם הכי חשוב לי… זה עדיין נכון. וזה קשה לי כשאת רחוקה, ומה שעוד יותר מקשה עליי זה העובדה שזה בגללי.
כשאני רואה את השם שלך, או משהו שקשור אלינו, אני מוצאת את עצמי באותם ימים אפלים שלא הפסקתי לבכות… רק כי איבדתי אותך.
אנשים לא יבינו קשר כזה… קשר חזק של חברות ואהבה. לא אהבה רומנטית, פשוט אהבה. אף פעם לא הבנתי את המשפט "לא אוכל לחיות בלעדיך" עד שקרה מה שקרה.
ואכן, זה קרה.
ולקחתי לקחים, משולבים בחרטה.
כל הפרחים הללו באגרטל אחד.
הלוואי ויכולתי להביא לך את זר הפרחים הזה. כי חוץ ממנו לא נותר לי לומר דבר.
חלמתי עלייך, את יודעת? חלמתי שדיברת איתי פתאום… וכל כך התרגשתי. ואז קמתי. ורציתי לחזור לישון.
אבל יוצא לי לחשוב גם מה יהיה אם אראה אותך? בטעות או בכוונה?
על מה נדבר?
אין על מה.
אני עדיין צרורה בצרור נשמתך ואני יודעת שגם את חושבת עליי.
את אומרת שאת סולחת ולא רוצה קשר, לפי מה שעשיתי- הייתי נוהגת אותו דבר…
כל הפעמים שהתקשרתי אלייך… וחשבת שזו הטרדה… היית צריכה להבין שאני רק לא מבינה.
עם התגובה שלך השלמתי.
אבל החיסרון עדיין קיים.
את יודעת מה מצחיק אותי? שפעם היו חושבים שאנחנו מאוהבות, בגלל שהסתכלו מבחוץ ולא הבינו עד כמה אנחנו קרובות…
אנחנו עדיין קרובות.. גם אחרי שנה של נתק.
אני זוכרת אותך רק לטובה, ואני מקווה שאת לא זוכרת אותי.
עוד לא נחזור אחת לשנייה. זה בסדר.
וברגעים כאלה אין עוד מה לומר.
אני באמת אוהבת אותך, את היחידה שאי פעם הבינה אותי… יותר מכולם. גם אם סיפרתי להם אחרת….
עד לפעם הבאה שלא ניפגש,
חן