לא הכל צפוי #3
היה לי יום יפה היום. כיף ונחמד. עשיתי משהוא עם עצמי. משהוא טוב עזרתי לילד חמוד. היה כיף ילעזור לו. פעם ראשונה שאהבתי לתת ולעשות משהו בשביל אחרים. חמוד אדם הזה. הוא גם מעניין. הוא בא לגינה לבד? בלי משהו שישמור עליו? יש לו גם מבט בוגר כזה מבין. הוא לא ילד רגיל ותינוקי. הוא מבין הוא בוחן הוא רוצה לדעת. הוא מיוחד. הלוואי שהיה לי אח כמוהו. מבין מתחשב. לא כמו אח שלי שברח לחו״ל והשאיר אותי כאן לבד עם אמא חולה ואבא שעובד קשה ובקושי רואים אותו. קשה לי המצב הזה . במיוחד שאח שלי נעלם לו פיתאום בלי להגיד מילה. יום אחד חבר שלו התקשר ואמר לי שהוא באוסטרליה. אמא שלי לקחה את זה קשה מאוד. וזה בכלל לא עזר לבריאות שלה. למה הוא עזב אותי כאן? היינו החברים הכי טובים! תמיד דיברנו אחד עם השני עודדנו אהבנו! למה הוא עזב אותי כאן? שהוא היה פה הכל היה טוב! אפילו שאמא לא מרגישה טוב. היינו ביחד אהבתי אותו. עזרנו והיינו משפחה תומכת. מאז שהוא עזב, מאז שהוא ברח. הכל השתנה. למה הוא עשה את זה? למה ליברוח בלי להגיד מילה?! למה לא לספר שהוא עוזב?! ככה להעלם? הוא לא חשב עלינו?! חשבתי שהוא אוהב אותנו.. כניראה אי אפשר ליסמוך על שום אדם בעולם. אפילו לא על אחים.
נירדמתי.
תגובות (0)