לא אכפת להם
לא באמת אכפת להם.
אני לא יכולה להיות בטוחה שזו האמת,
אך, כך זה נראה.
זאת אומרת,
הם תמיד מחייכים אליי ושואלים שאלות,
אך רק בשביל לצאת ידי חובה.
אני חושבת שאם לא הייתי פונה אליהם ראשונה,
הם אפילו לא היו רואים אותי.
לפעמים, אני חושבת שאם הייתי צובעת את השיער,
או הולכת עם עקבים בשביל להיות גבוה יותר,
אנשים היו שמים לב אליי.
אבל, נראה כי אני תמיד דוחה את זה,
ונשארת יותר ויותר בצד,
כאילו אני רוצה לעזוב,
אבל לא בטוחה אם זה יהיה לטובה.
תגובות (2)
"מי שרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו" ככה זה גם בתשומת לב…
אם את תמיד פונה ראשונה ובלי סיבה ברורה (לעין לפחות) את הופכת לדבר מובן מאליו כמו חלק מהנוף אבל אם תפסיקי לברך לשלום (לא באופן בוטה או דוחה) אחרי כמה זמן אנשים יתחילו לפנות אליך וגם לפעמים לפתוח שיחה רצינית
גם לי יש בעיה דומה אם אני לא יפתח את הפה לדבר או ינסה ליצור שיחה אף אחד לא ידבר איתי . ואז אני מרגיש שאני חופר להם בלי סוף, בגלל שרק אני מראה סימן חיים.
אני לא יודע מה לומר לך כי גם אני בבעיה דומה, אני מאחל לך רק טוב והצלחה!!