לאן נעלמה קלאסיקה? – חלק ראשון –

אי שם- בעולם המוזיקה; במקום בו אפילו לעלים הנושרים מהעצים יש מנגינה וצליל משלהם, חיו את חייהם המוזיקליים, הסגנונות הבאים:
גברת אופרה,
אישה שמנה עם שמלות מבד בעלות צורות וצבעים דרמטיים; שיער בלונדיני מסולסל, איפור מבליט עיניים ושפתיים- וקול חזק ומדוייק מאוד. אמנם יהירותה ובעובדה שבה הייתה בטוחה שהיא בת מלוכה, היא הייתה טיפוס חביב.
מיס סימפונייה,
האישה שידעה לנגן על כל כלי הזמר הקיימים- מנשיפה בכלים מכל הסוגים ומהלומה על תופים- ועד משיכה בכלי מיתר, פריטה על נבל ואף נגיעה קצרה במשולש. היא הייתה הרמונית מאוד, חברתית מאוד; לבשה תמיד שמלות ערב נוחות וצנועות, ושערה היה קצר, ולא הפריע לה אף פעם.
קלאסיקה,
בחורה רזה וקלה, אשר לבשה תמיד שמלה פשוטה אך יפה; נעלי בלט תמיד עיטרו את רגליה הדקות, ומעל פניה היפות נמשך לו שיער ארוך האסוף למחצה. אופיה הטוב ומראה הקלאסי תמיד משך את רוב הגברים, ואף את קנאתה של אופרה.
בלוז,
בחור הלובש חליפה, כובע ומשקפיי שמש שחורים שמתאימים לו מאוד; הוא אף פעם לא יוצא מהבית בלי חפיסת סיגריות ומפוחית. יודע לנגן על גיטרה חשמלית ומטביע את יגונו בשיריו. אך למרות הכל- יודע מה היא שמחה ואף קצב טוב.
ג'אז,
בחור אפרו-אמריקאי, לובש אף הוא, בעקבות בלוז: חליפות וכובעים, אך לרוב בעלות צבעים יותר בהירים. מחזיק בסקסופון, מצילה, חצוצרה, פסנתר וקונטרבס. אוהב מקומות חשוכים ואינטימיים, ואוהב להשתמש בנקישות באצבעותיו.
פופ,
בחורה הלבושה באופן דביק אך קליט, וכך גם שיריה. שיערה פזור, מגפיה גבוהים, ויש לה חיבה למיקרופונים הצמודים ללחי. אישה חביבה ואימפולסיבית שיכולה לשיר את אותו משפט עשר פעמים ולא יודעת לנגן על אף כלי.
רוק-אנד-רול,
טיפוס עם גיטרה ומכנסיים רחבים. בעל בלורית מרשימה ורצון עז לרקוד ולהרקיד. בעל שמחת חיים, חוש לאופנה, ואם אפשר- יהיה צמוד לבחורה עם חצאית מנוקדת ומטפחת סביב הצוואר.
רוק,
בחור צעיר עם גיטרה חשמלית, ג'ינס ורעמת שיער לא כל כך מסורקת, עם: פוני, פאות לחיים קצרות ושיער על העורף. יודע לצעוק ולצרוח במחאה אך גם יודע לשיר על אהבה מעומק הלב. מאוהב בסתר בקלאסיקה, ומאוהב בגלוי בגיטרתו.
פּאנק,
טיפוס קולני ומרדן, שלמרות בקשותיה של סימפונייה, הוא ממשיך לבצע את נגינתו באופן מחריד ומחריש אוזניים. אין בו שום דבר יפה: לא לבוש, לא מראה ולא המוזיקה שלו. מקובע בתוך הדעה הנחרצת שלו, ולא סובל את אופרה.
פאנק,
או בכינויו בקרב חבריו "פאנקי"- בשונה בתאומו המחריד, פּאנק, הוא טיפוס קליל וכיפי, שכל מי ששומע אותו- מיד מניע את גופו בהנאה. לבוש באופן משעשע ושיערו השחור והמתולתל נפוח יותר משיח אוכמניות. אוהב צבעוניות ונהנה לגרום הנאה ולהשתמש בגיטרת בס קופצנית.
דיסקו,
בחור משעשע שדומה במראהו לפאנקי, רק מעט יותר מוגזם. מכנסיים רחבים מאוד, "תלתליפה", משקפי שמש, חליפה מזעזעת בשילוב צבעים מגוחך- אך הדבר היחידי שמעניין אותו הן לא הלחשושים של האחרים, אלא המוזיקה המשלבת כלי מיתר, נשיפה ובס עם תופים. כמובן, נורא אוהב צבעוניות ותנועות הריקוד שלו יחודיות אך ורק לו.
ראפ,
בחור אפרו-אמריקאי, שלובש חולצות שגדולות עליו עם הדפס "מגניב", כובע מצחיה הפוך, שרשראות ענקיות מזהב, מכנסיים גדולות וכנ"ל המכנסיים, כשהוא לא לובש סווצ'רטים ענקיים ומשקפי שמש. בין משפט למשפט הוא חייב להוסיף "יו" או "א-הא", ותנועות הידיים שלו מגניבות רבים. לשירים שלו אין לחן ברור, אבל כל כך הרבה מילים וכל כך מהר! הוא שר על מחאה, על כעס ועוד על דברים לא ברורים.
מטאל, הבי מטאל, דאת' מטאל, גותיק מטאל, ואחרים..
אלו קבוצת הבריונים של עולם המוזיקה. הם נראים כמו שהם נשמעים- שיער ארוך שמסתיר את הפנים, בגדים מזעזעים, קעקועים, זיעה, היפר אקטיביות וגרון שלעולם לא נהיה צרוד. לא רבים אוהבים אותם, ולא רק בגלל המוזיקה הרועשת והצווחת שלהם: התנהגותם האלימה, דעותיהם על השטן, המוות ושאר סגנונות המוזיקה- דחו רבים.
ראגיי,
בחור ג'מאייקני עם רסטות ארוכות וברכיים קופצניות. ידידו הטוב של הג'ויינט ושל תופי הג'מבא. הכל אצלו בשאנטי ואין לו דאגות. שר עם תוכן וכוונה, והמקצב שלו שונה ומיוחד מאוד. הכל אוהבים אותו ואת אופיו החייכני והקליל.
טראנס,
בחור אילם, שלמרות החוסר במילים- יכול לגרום לכאב ראש נוראי. זקנקן קטן מעטר את סנטרו ותמיד יש לו זוג אוזניות ענקיות על האוזניים. יכול לגרום לרבים להיכנס ל"האיי", לרקוד, להשתולל ואף להתחרש. לא מדבר והווליום שלו נוראי. אך למרות הכל- יכול להיות יצירתי מאוד.

וכמובן, ישנן עוד כל כך הרבה סיגנונות אחרים- בלקן, מזרחי, ווקאל, דתי, רוק מתקדם, בי-בופ, סווינג, אוונגרד, פיוז'ן ואחרים..אך על הקבוצה שכרגע מניתי לכם- עליהם מסופר הסיפור על הקלאסיקה. קלאסיקה שנעלמה…