לאמא באהבה
מבית העץ הקטן בעמק לא יכולת לראות הרבה, אולי רק את פסגות ההרים המקיפים את העמק הצר.
יש סיכוי סביר שתיראי עננים כבדים מכסים את הרקיע.
ערפל כבד הוא מראה שבשגרה ליד בית העץ הקטן.
הבית מוקף ג'ונגל, פראי וטרוד.
זעקות הקופים נשמעות היטב והן חוזרות על עצמן במין מקצב לא קבוע, רעש ציפורי הפרא חד ובוקע מתוך האפלה.
מבית העץ הקטן הזה, בתוך הג'ונגל האפל,בין ההרים וכאשר הערפל מתפוגג נפרש שביל, יותר נכון מבצבץ שביל ועוד יותר נכון נבנה אחד כזה.
השביל, לצדדיו עצי האלון המשובחים ביותר, פירות היער הטעימים ביותר והשמש החזקה ביותר.
דיירי הבית-מאלוניו בנו את ביתם, מפירותיו החיו את לבבם ומהשמש חיזקו את נפשם.
לאן השביל מוביל,
אולי לגאולה,אולי לאבדון.
אולי אלה אשר ברגליהם השביחוהו יודעים.
אולי רק הוא יודע, אותו השביל, אולי רק הוא.
אמא
את הדרך הצרה והבוטחת בה אנו מתחזקים בצעידתנו המבולבלת אל החיים.
את הצידה לדרך במסענו הארוך.
את איש אמיתי וכנה העושה דברו באהבה.
תגובות (5)
זהממש יפה!
אתה מאוד מוכשר :)
קודם כול אני חייבת לציין שיש לך כשרון בכתיבה
גרמת לי לשקוע ולהעמיק במשך הקריא
ואני תאמת מאוד מחוברת לאימא שלי היא האדם הכי חשוב לי וגרמת לי לצמרמורת ניסת להעביר פה מסר מאוד יפה והצלחת
השמח לקראו עוד דברים ויצירות שלך
חג שמח :)
תודה. כיף לשמוע. אני לא בחור מופנם אבל הכתיבה שלי היא מאוד אישית( לא שיש פה איזה משהו מיוחד) ולכן התגובה שלך משמחת אותי.
:) שמחה שגרמתי לך לשמוח
קודם כל, אתה ממש ממש מוכשר.
התיאורים שלך נפלאים:)
– היו לך כמה טעויות מזעריות בפיסוק, לא משהו רציני.
– לעומת ההתחלה המסקרנת, הסוף היה קצת קיצ'י ולא כל כך מרענן, בניגוד מוחלט לרוב רובו של הטקסט.
הסוף היה נדמה לי כמו עוד קטע מברכת יום הולדת שמתקבלת תחת הכותרת: "ברכות יפות שגורמות לאימהות לבכות מרוב קיצ' "
אבל זה עשוי לרגש באמת אנשים מסוימים עד עומקי נשמתם. דע לך שהגבול בין מתוק למתוק להחליא הוא מטושטש מאוד. זה לא היה מתוק עד כדי כך, אבל לטעמי יותר מידי.
נו בסדר, כל אחד והטעם שלו ^^
נ.ב אני מקווה שאני חס וחלילה לא פוגעת בך, וחשוב לי להבהיר שהכוונות שלי הן למטרת ביקורת בונה בלבד.