כתף עם טישו מישו?

מכירים את התחושה הזאת שעשיתם טעות, עשיתם טעות ועכשיו הבנתם מה היא הייתה.
אני אתן את הדוגמה הכי פשוטה, דמיינו שאתם ניגשים למבחן, קרעתם תתחת ולמדתם \"מצאת החמה עד צאת הנשמה\" במבחן יש שאלה, אתם בטוחים שאתם יודעים לענות עליה מתוך שינה, ישר הפוך אליפסה, מה שלא תרצו אתם על זה. אתם פותרים אותה, בטוחים בעצמכם כמו שמעולם לא הייתם. עובר שבוע, המורה מחלק מבחנים. קיבלתם שמונים וחמש הטעות הייתה בשאלה שהייתם בטוחים בה. אתם שואלים חבר מה הייתה התשובה, ורק אז קולטים איזה אהבלים ועיוורים יצאתם. אבל אין דרך חזרה, על שמונים וחמש לא יגישו אתכם פעם שנייה.
זה בדיוק מה שהרגשתי כששקד גילתה לי שהיא יודעת את האמת. האמת שעד לפני שבועיים איפלו לא הכחשתי. ככה זה כשאתה בטוח בעצמך, קצת יותר מידי.
כשסיפרתי לאמה היא שאלה למה באותו הרגע לא הייתי גבר מספיק כדי להגיד לה את האמת, באותו רגע שהבנתי מה עשיתי ולמה.
לא הייתה לי תשובה מספיק טובה. אולי אני מפוצץ אגו שקשה לי להודות שאני המפוצץ ביטחון עצמי, טעה ולא רק שטעיתי גם פגעתי לה באמון. ביא כבר גילתה לבד, אז מה זה משנה? כמו עם המבחן מכאן זה רק להתבכיין.
אז.. כתף עם טישו מישו?