כתיבת החיים- פרק 2

אז עשו ליולי סדר בחדר.. ויולי חשבה לעצמה: "אמא זרקה לי את כל היומנים הקודמים שלי מגיל 11, כי היא חשבה שהם סתם מחברות ישנות של בית ספר.
מבחינתי זה היה ממש אסון נוסטלגי בשבילי כל הסיפור הזה, בטח רבים היו חושבים שאני מגזימה אבל לא… אני כל כך לחוצה מהמחשבה הזאת בגלל שאחד העקרונות החשובים של כתיבת יומנים היה גם לפרוק רגשות וגם לספר נוסטלגות ולספר את סיפור חיי- מי יודע אולי יום אחד הייתי יכולה להוציא ספר על החיים שלי" וכך הייתה שקועה במחשבות שלה..
מידי פעם הייתה יולי נוהגת לקרוא נוסטלגות ביומנים הקודמים שלה ולהיזכר בהצלחות וחוויות שחוותה- עכשיו התלוננה שאיון לה את זה.
יולי הלכה לאמא שלה בתקווה שהיא תבין אותה "אמא יש לי בעייה" שאלה יולי, ואז אמא שלה ענתה:"כן יולי מה קרה?" , "אם בטעות זרקת משהו לפח הזבל תוכלי להחזיר אותו?"
ואז אמא שלה ענתה:"אני חוששת שלא", ואז יולי שאלה:"לאן משאית פח הזבל לוקחת את כל הזבל?" ואז אמא שלה ענתה:"למה זה הכרחי?" ואז יולי ענתה: "כי אני רוצה לנסוע לשם" ואז אמא שלה שאלה:"בשביל מה?" ואז יולי ענתה:"בגלל שזרקת לי את היומנים שלי". ואז אמא שלה שאלה:"את היומנים שלך?" ואז עניתי:"כן את המחברות הישנות שלי" ואז היא ענתה:"כן אני יודעת שהאלה היומנים שלך", "איך את יודעת?" שאלה יולי ואז היא ענתה:"הסתכלתי והבנתי שהם היומנים שלך, וזרקתי אותם כי הם לא משמעותיים… ובכלל אולי תפסיקי לכתוב בהם- בדרך כלל ילדים קטנים כותבים ביומן…את לא חושבת שאת יכולה להקדיש את הזמן שלך למשהו אחר מחוץ מלכתוב שטויות?" ואז עניתי:"איך העזת לזרוק את הדבר הנוסטלגי היחיד שלי…ובכלל לקרוא אותו." ואז היא ענתה:"את לא תדברי עלי ככה" ואז עניתי:"אני יעשה מה שבא לי" ואז היא ענתה:"את ילדה חצופה… תשכחי מי זה אני אוסרת עלייך לכתוב".
ואז יולי חשבה: "איך יכול להיות שכתיבה זה לילדים קטנים- היא לא מבינה כלום מהחיים שלה, היא לא מבינה שזה המקום היחיד שמבין אותי היא פשוט לא מבינה כלום"
יולי הלכה לחדר ובכתה, על מה שקרה עם היומנים, ועל האיסור הלא אפשרי שאמא שלה קבעה לה