כתיבת החיים- פרק 1

יולי תמיד כתבה.
הכל התחיל בגיל 11 שקיבלה מחברת מדוד שלה, סתם כחולה בלי שום איור או כריכה מיוחדת.
והחליטה כי היא מעוניינת לכתוב בה, והפעם את מחשבותיה ורגשותיה, ומחברת הזאת הפכה למעין פגישה יום יומית עם יולי, ובמילה אחת הפכה, ליומן- אותו יומן שהוא היה היומן הראשון שלה, אותו אחד שכל סיפור חייה שהתמשך בכתיבה יומיומית הפך למעין כישרון יוצא אופן שיום אחד עוד גילתה בכישרון זה אוצרות רבים.
תמיד יולי הרגישה בודדה ושאף אחד לא מבין אותה, ושהיא מרגישה צורך רב לבטא את הרגשות הרבים שהיו לה בלב, והיומן היה פה בשבילה.
כל יום ויום בשעות שונות הייתה יולי מתיישבת על מיטה לוקחת עט וכותבת את מה שבליבה.
ועברו חודשים וימים- והגיע פרק של סיום הדפים הכתובים, ובו צריך להחליף יומן כי אין בו עוד דפי כתיבה.
וכך היה יולי החליפה יומן- והמשיכה לכתוב… וכך עברו השנים יולי גדלה ועברה תהליכים בחייה,
והיומן הזה שירת אותה כל שנות אלו, אבל לא אותו יומן יומן אחר שהתחלף ככל שהזמן עבר.
לאחר כ-5 שנים יולי הסתכלה על קופסת יומנים גדולה- בה היו בערך כיותר מ-10 יומנים מגיל 11.
יולי כבר לא ידע איפה לאחסן את היומנים האחרים שלה. היא לא רצתה להוציא אותם מהחדר כי פחדה שמשהו יציץ לה ביומנים, הרי ביומנים האלו הופיעו דברים שלא תמיד היו יכולים למצוא חן אצל אנשים, או שהיו ליולי סודות שהיא לא רצתה שכולם ידעו אבל היא רצתה לשתף אותם עם יומנה.
למרבה הצער כמה חודשים אחרי זה אחרי שיולי חזרה מטיול של בית ספר, היא באה לחדר שלה שהיה מסודר אחרי ניקיון הבית של משפחתה בזמן שהייתה בטיול, והיא באה לבדוק מה שלום היומנים שלה, אבל הם לא היו שם, הם פשוט נעלמו.
יולי נכנסה ללחץ, היא לא הבינה איך הם נעלמו, היא פתאום נזכרה שהחדר שלה נקי, ושהמשפחה שלה עשתה סדר בזמן שהיא הייתה בטיול, ומחשבה זאת הובילה אותה לעוד יותר לחץ שבסופו של אותו לחץ מצאה את העצמה במחשבה אבודה של- מה יהיה עם משהו בבית יקרא את היומנים.
יולי ניסתה להוריד פרופיל, הלכה לכיוון המטבח, משפחתה בדיוק ישבה לאכול.
יולי רצתה כמעט לבכות שהיומנים נעלמו והיא הייתה ממש לחוצה.
אמא של יולי כנראה שמה לב שיולי לחוצה ושאלה אותה:"הכל בסדר יולי?" ואז יולי ענתה:"כן… כן הכל בסדר" יותר מאוחר חשבה לעצמה יולי שמה שבאמת משנה בכל הסיטואציה היא שהיומנים האלה אצלה מגיל 11 ושהיא חייבת להחזיר אותם,
אז היא החליטה לשאול את אמא שלה.
"אמא תגידי נעלמו לי כמה מחברות מתחת למיטה אולי ראיתן אותן?"' יולי שאלה את אמה ואז אמא שלה ענתה:"כן", ואז יולי שאלה:"איפה הם?" ואז אמה ענתה:"באשפה זרקתי אותן… הם ממש ישנות חבל שלא עשית את זה קודם… תדאגי שהחדר שלך יהיה מסודר יותר."
הלכתי במהירות לחדר…
יולי חשבה לעצה ברגשות עצב רבים וכאב נורא: "לא אין מצב. אין מצב שזה קורה לי, 5 שנים לחינם? כל הזיכרונות.. הרגשות.. הסודות.. החוויות.. הכל שם- ועכשיו אין לי את זה."