כשמתחיל הסוף

אני יושבת בחדר שלי בפנימייה וחושבת מה לכתוב.
הינה מתחילה לה עוד שנה. שנה אחרונה.
אם בכיתה א היו אומרים לי "עכשיו את הולכת ללמוד ולסיים 12 שנים בבית הספר" לא הייתי מאמינה שאני אשרוד תקופה כול כך ארוכה. עד עכשיו אני לא מאמינה. אני זוכרת עוד את היום הראשון של כיתה ו' ביסודי, והתלהבתי כל כך שאני הכי גדולה בבית הספר, ועכשיו 6 שנים מאוחר יותר, אני שוב מתלהבת, אבל יותר מזה.. אני לא מאמינה.
סיימתי כבר אחת עשרה שנים שלמות במסגרת הזו שאנחנו קוראים לה בית ספר, ועכשיו בדיוק סיימתי את יום הלימודים הראשון של השנה השתיים עשר.
זה מרגיש לי כול כך מוזר, לסתובב בבית הספר ולדעת שאני הכי גדולה, ושכול הקטנים מסתכלי עליי באותה הדרך שאני הסתכלתי על הבוגרים לפני, בהערצה לא מובנת ולא מוסברת שכזו.

כשאני מסתכלת על השכבות התחתונות, אני לא מאמינה שפעם אני הייתי כזו. שאני נראתי ככה כשעברתי את זה ואת זה. קשה לי פשוט להאמין שאני לומדת בבית הספר הזה כבר 6 שנים רצופות כשהרבה מחברי לכיתה פרשו באמצע. אבל עכשיו אני פה, בחדר שאני פשוט מאושרת ממנו בפנימיה, עם שותפות שאני מסתדרת איתן, זוכה במבטים האלה, זוכה ב"פרוטקציות של הי'בתים" וצוחקת שאנשי הצוות מסתכלים עליי ואומרים לי "אני לא מאמינ/ה שאת כבר בי'ב".

אז הינה התחלתי את השנה האחרונה שלי במסגרת הזו, שנה שאני רוצה למצות עד תום, להנות ולחוות דברים שישארו איתי כול החיים. עכשיו כשאני צריכה כבר לראות את החיים האמיתיים שבאים אחרי בית הספר, כשכבר קיבלתי את הצו הראשון שמכניס אותי רשמית למערכת הצבאית של ישראל, עכשיו כשאני כבר מתכננת מה אני רוצה ללמוד באוניברסיטה ולעשות בעתיד, גם עכשיו, עדיין קשה לי להאמין שאני קרובה לסוף.
אז כול מה שרציתי בפוסט הזה הוא לאחל לכולם שנה טובה, ובהצלחה בלימודים. אני אישית אנסה להתרכז יותר בכיתה, כי בכול זאת יש לי הרבה בגרויות לעשות בחודשים האחרונים.
אני מקווה שאצליח להפוך את השנה הזו למדהימה, אפילו יותר מהשנה שבאה לפניה ואצליח עם כול מה שאני מתכננת.
בואו נהפוך את השנה הזאת לשנה הכי טובה שהיתה לנו עד כה (=