כשהתגרשתי – שאלות ותשובות
לפני 3 שנים כמעט החלטנו לפרק את החבילה.
האמת זה נגמר עוד לפני, אבל איכשהו המפעל הזה של החיים – ילדים, משפחה, בית, מחזיק אותך חזק דבוק בספה.
לא פשוט. כואב ועצוב.
נדמה לך שכל עולמך חרב כי אתם הולכים לפרק משפחה. ומה תגיד לילדה שלך כשהיא תגדל ותגיד גם לך "אבל אבא, גם אתה ואמא פרקתם את המשפחה"?
לא פשוט כבר אמרתי?!
שלוש שאלות חוזרות נשאלתי במשך אותן שלוש שנים:
– איך הילדים עם זה?
קבלו הורים מאושרים יותר. נראה לי שזה מגדיל תסיכויים שגם הם יקבלו החלטות קשות בשביל להבטיח שהם לא יישארו במקום שלא עושה להם טוב.
-אז איך זה שאתם כל כך מסתדרים?
זה לא גורל או גזירה, זו בחירה בהבנה שהאינטרס הכי גדול שלך הוא שהאקס שלך יהיה מאושר. אתה יודע שזה הבסיס הנכון ביותר לילדים שלך לגדול בו. אז אתה מוריד מעלייך אגו ועקרונות ופועל על אוטומט כמעט ותמיד אומר "כן".
בשביל כל זה צריך שניים, שאולי היו מאוהבים פעם ואולי היו גם מעט פזיזים אבל ידעו כבר אז, איזה הורה הם בוחרים לילדים שלהם. לפני שהתחתנתם זו נראתה עוד קלישאה למתחתנים, היום זו עובדה ברורה שבחרתי אמא מדהימה לילדים שלי. ובינינו עם הבגרות שהייתה לי אז והבשלות שלהבין מהי זוגיות נכונה עבורי, עשיתי בחירה מעולה.
אז איך זה להיות חופשי ומאושר?
זה לא תמיד ככה, ישנם רגעים בודדים ועצובים אבל עדיין הם לא מדגדגים את קצות האצבעות של הבדידות של הביחד.
תעשו טובה ותעשו הכול בשביל לשמור על הבסיס הזה של הורים מאושרים ביחד, אבל אם, אם לא טוב לכם, לכו עם הלב ופעלו על פי הראש. נהלו את המורכבות הזו בניכם בלי אגו ומאבקים, נסו להזכר שבחרתם הורה מדהים לילדים שלכם.
ותאמינו לי, זה לא כזה נורא ולא כזה מפחיד לגלות דברים חדשים בך שמדגדגים לך בין האצבעות של הרגליים, בדיוק כמו צעדייך הראשונים.
מוקדש לכל מי שמרגיש שזה מוקדש לו
ולאם ילדיי היקרה והאהובה, ושנמשיך להיות מאושרים.
תגובות (1)
נקודת המבט שלך היא בדיעבד.
להיכנס לתהליך של גירושים זה משהו מטורף.
אתה מדבר כאן על הסוף שבו מגיעים לסטטוס קוו ואז החיים ממשיכים להתנהל.
אני יודע (לא מניסיון שלי) שזה תהליך מכוער בייחוד אם מעורבים בו עורכי דין.
להגיע לסטטוס קוו בלי לחנוק אחד את השני בסוף זה משהו שהייתי רוצה לשמוע.
(אם הלכנה לסדנת ויפאסנה כפי שרמזת בסיפור בקודם שלך אז יש כאן הרבה יותר דם שנשפך ממה שאתה מציג)