כשהוא הבהיר שאנחנו זה לא אנחנו

חזרתי, לא רציתי אבל נחנקתי.
כשאתה שם זו לא בחירה זו חובה.
הלוואי ויכולתי לסלוח ןאת כל מה שהיה לשכוח.
אך כל פעם שצצות המחשבות, יורדות הדמעות ואת כל פניי שוטפות.
הרגשות תקועים בפנים ולא יוצאים.
שנאה, קנאה, כעס, אכזבה ואהבה שוררים בליבי ולא משתחררים.
כל פעם שאתה שולח הודעה נתקעת בליבי סכין חדה.
כל פעם שאתה קורה לי אהובתי מיליון כדורים נכנסים לראשי.
אבל הודעה זו סתם הודעה ואהובתי זה סתם כינוי.
"לא התכוונתי להכאיב" החלטת להשיב,
אך היום לכלום אין כוונה כך שגם עם הכאב בטלה האהבה.