כשאני חושבת על מוות
כשאני חושבת על מוות… תמיד אני מרגישה בחילה קלה, כמו כשאני עוברת ליד הטיפולית, מקום מדכא כמו שהוא נשמע.
.כשיש לידי אדם זקן אני תמיד מרגישה רחמים, ללא שליטה.
כשאני חושבת על מוות… תמיד יש לי תחושת עצב ואני חושבת מה הייתי עושה אם היו לי חמש דקות תמימות לקץ חיי. הדבר הראשון עליו חשבתי הוא להיפרד מכולם, לבקש שיזכרו אותי ויספרו עלי בדורות הבאים.
אבל במחשבה שנייה אני חוזהת שכל הדקות האלה אשכב על הסדינים הישנים ואזכר בחיי.
כשאני חושבת על מוות, לפעמים, אני רוצה לחוות מוות בעצמי.
אבל רק מפני שאני רוצה לדעת עם קיימים חיים אחריי המוות או כי המוות זו החידה הגדולה ביותר שאני חושקת לפתור.
תגובות (0)