כרטיס מהיר החוצה.

לפני שתשפטו את מעשיי ,אני יספר לכם למה אני עשיתי את זה. אחותי הגדולה התאבדה לפני כשנה כי לא יכלה לשרוד בעולם הזה, כל כך כעסתי עליה שהיא עזבה את כולם יצאה בכרטיס המהיר מכל הבעיות ,במקום לשרוד אותם, היא פרשה מהם והשאירה את כולם באוויר. אמא לקחה את זה מאוד קשה והתחילה לקחת כדורים עד שזה הגיע למצב שהיו צריכים לסגור אותה במוסד סגור, אבא איך שהוא שרד את מה שאחותי עשתה, אבל שאמרו לו שאמא צריכה ללכת למוסד הוא לא יכל לשאת את העוול והתחיל לשתות .בהתחלה חשבו שזה יעבור לו אבל במשך הימים זה רק החמיר, אבא שלי נעלם ובמקומו הגיע בנאדם זר, אולי היה להם אותו פרצוף אבל אני לא הכרתי אותו יותר. הימים עברו והתחלתי בית ספר, התלמידים היו טובים עלי ועזרו לי לעבור את המצב ,אבל אז באחד הימים אבא השתכר יותר מהרגיל ,הוא היה ניראה כאילו השטן יצא לחופשה אצלו בגוף; ממה שתמיד חששתי הגיע, הוא הרביץ לי ,אני זוכרת שלא יצאו דמעות הם הפסיקו לרדת מאז שאמא ניכנסה למוסד ,אבל הגוף שלי קיבל את זה כשוק למרות שהוא ידע שזה יגיע מתי שהו. ביום למחרת שהלכתי לבית ספר לא הצלחתי להסתיר את המכה, המצאתי תרוץ וברחתי מהבית ספר לבית ,הייתי ניסערת ופלטתי את מה שהיה בבית ספר; שאבא שמע את זה הוא היה ניסער יותר ממני והוא נילחץ שילשינו עליו ויקחו אותי ממנו, הוא גרם לי להאמין שאבא האמיתי שלי איפה שהו מתחבא בו , בגלל זה עברתי בית ספר חדש, בעיר חדשה, אחרי מה שעבר עלי במשך השנה שהייתה, אבדתי את התקווה מזמן, נהייתי בשפה התרבותית "פריקית" התלמידים הסתכלו עלי כקליעה למטרה של השעמום שלהם, אף אחד לא ניסה לעצור ולחשוב מה קורה איתי ,לאף אחד לא היה אכפת, אני לא מאשימה אף אחד אבל רק התעניינות אחת הייתה יכולה לעזור לי בכל כך הרבה מובנים. כך עברה השנה בהתעללות מכל הכיוונים ,כבר הפסקתי לעקוב איזה מכה שייכת למי, ואז הבנתי מה אחותי עשתה ;אני בחיים לא ניסיתי לעצור ולשאול לשלומה, אולי אם הייתי שואלת אותה שאלה פשוטה ,אולי היא הייתה פה עכשיו. אני כולה בת 17 ומרגישה שכוחי אוזל ממני, אני לא גאה בזה אבל אני לוקחת גם את הכרטיס המהיר מהעולם הזה. המכתב הזה, כל מי שרואה אותו שיעביר הלאה רק שיראה מה מילה טובה יכולה לגרום לבנאדם, רק הבחנה נוספת אולי הוא יוכל להציל חיים.