כעס ועלבון עמוק, פוסט פריקה

שלום,
הסיפור שלי ארוך מאוד, מתנצלת מראש
חייבת לציין שאני בעלת מזג "לוחמני ובוער"
אני בת 26 , נשואה טריה (כמעט שנה). אני עצמאית מגיל 18 וגרה בנפרד מההורים שלי.
כל חיי גדלתי עם סבא וסבתא מאז שעלינו לארץ. אמא שלי התנדפה מהר מאוד מהתמונה (הורים התגרשו כאשר עברנו לכאן ללא אבא) ועברה לגור עם גבר שהיא איתו כבר 20 שנים. אני מעולם לא גרתי איתם, מעולם לא הוזמנתי לגור שם גם לא אחרי אין ספור בכי ,צעקות וגעגועים עזים אליה. (הייתי בת 8). עברתי המון השפלות ופגיעות נפשיות ממנה למרות שאפילו לא שמה לב שהמילים והמעשים שלה פוגעות ( לדוגמא: הייתי ילדה שמנמנה , וכאשר היינו אצל המשפחה של החבר שלה העמידה אותי על המשקל ואמרה לי "את שוקלת 40 קילו!", לא ידעתי לפרש את זה בגיל 9, אבל מהטון הבנתי שזה יותר מדי ומשהו בי לא בסדר. היו מקרים דומים גם לא קשורים למשקל, למשל העירה לי שאני הולכת יותר מדי לשירות באחד הביקורים אצלם ושזה לא מנומס, היה ערב קר, ישבנו בחוץ והלבוש שלי היה דק אז הייתי צריכה להתפנות כל הזמן עקב הקור..לא ידעתי מה לעשות באותו הרגע, לחזיק בפנים? הייתי בת 10 או 11).
בגיל ההתבגרות כמעט וניתקתי איתה קשר לחלוטין(אחד המקרים הרבים שפגע בי כשה היא לקחה אותי לשופינג ביום הולדת ה17 שלי בצומת בילו ובילתה את כל הזמן שלה ליד חדר הלבשה של חבר שלה כדי למצוא לו מכנס מתאים, ואני מדדתי שתי שמלות והייתי צריכה לחפש אותה בכל החנות כדי שתעזור לי, שתסתכל עלי רגע, יום הודלת "בחירת מכנסיים לבן זוג" אני קוראת לו). לא הייתי מדברת איתה חודשים על גבי חודשים. וגם היא לא הייתה מתעקשת יותר מדי (טענה שסבא וסבתא מספרים לה הכל עלי). לקראת הגיוס הקשר שלנו התייצב לאחר אינספור התקפי זעם וכעס מצידי(שנענו ב" את צודקת, אני אמא רעה, אב גם ילדים שההורים שלהם רוצחים אוהבים אותם)
עכשיו מהרגע ההוא ועד גיל 24 הקשר היה דווקא טוב מאוד, היינו מדברות כל יום, היא הרגישה לי כמו החברה הכי טובה שלי בעולם. מאז ומעולם היא תמיד הייתה בחובות היא וההחבר הזה שלה שגרר אותה לשם כל פעם (בן אדם מלא אגו וחסר תועלת לחלוטין שיודע רק לריב איתה ולהגיד שכל מה שקורה זה באשמתה). בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות אבל הרכבים היו נרשמים על שמי, היו הורדות מהחשבון שלי שהייתי מודעת אליהם, ובקיצור הייתי ילדה טובה ועזרתי לה ותמכתי בה בכל מה שיכולתי. עם הזמן היא התחילה להלוות יותר ויותר כסף ממני בהבטחות שתחזיר בכל חודש, והיא אכן החזירה כמה חודשים בודדים את כל הכסף במלואו, ואז התחילות החזזרות ב"חלקים". הייתה לוקחת 3000 ומחזירה 1500 וכן הלאה וכן הלאה. כיום כבר כשלוש שנים היא תוקעת אותי עם הרכב שלה ועם הלואה בסך של 35 אלף שקלחתי בשבילה (כיום חייבת לי 45 אלף שקל שאין לי או לבעלי מאיפה לקחת). מחזירה בחלקים, לפעמים לא. תוקעת אותי בחובות ולא מעדכנת אפילו שלא תשים בסוף החודש כסף למרות שהיו אין ספור שיחות וכעסים, והתפרצויות שלפחות תעדכן (אני ובעלי בעלי חשבון משותף, סטודנטים טריים, עם הוצאות מעל ומעבר על רכב שלנו ודירה שכורה ותשלומי לימודים , וכמובן עובדים בעבודות מסודרות עם משכורות מסודרות אבל לא גבוהות, כל מה שיש לי קניתי אני, לבד, בלי עזרה מאף אחד בעולם ). חייבת לציין שמאז שהיא חייבת כסף ללא הפסקה היא יכולה לדבר איתי גם פעם בחודש ורק כשה היא צריכה ממני משהו. כרגע היא בתהליכי מעבר בית עם סבא וסבתא וחבר שלה ביחד והם חיפשו בית בנרות (כבר גרו ביחד מעל ל4 שנים), עזרתי בכל מה שיכולתי כולל נסיעות לנתניה ופרדס חנה מראשון לציון לאחר עבודה לחיפוש הבית המתאים במחיר סביר (באחת הנסיעות, נסעתי איתה ועם חבר שלה. ורבנו איתו חריף מאוד כנראה כי אמרתי שהבית שראינו לא מוצא חן בעיני ושכן כאשר יהיו זקנים ולא יוכלו להסתדר בעצמם בבית אני אספק להם את המחיה הכי טוב בבית אבות עם רופא ואחות צמודים. הוא צעק שחס וחלילה הייתה לו בת כמוני וזה הפך לשיט שואו שלם כי אני לא ילדה בת 10 יותר ולי יש הרבה מה להגיד, בנסיעה הזאת פשוט קיבלתי דלי של טינופת שנשפך עלי). לפני כשבוע נמצא כזה בית והם קראו לי יחד איתם לחתום על חוזה שכירות אצל עורך דין כדי שאקרא אותו ואראה שהכל נכון (מבינה קצת בעיניין) ברגע הגעתי לשם (התעכבתי בחצי שעה) העורך דין עידכן אותי שאני אחת הערבים על הבית הזה ובנוסף עלי לחתום על צ'ק ערבון על סך 100000 שקלים. לא הרגשתי את הגוף שלי מרוב כעס (שוב ביקשו ממני להגיע רק כדי לעבור על המסמך). התפוצצתי עליה בשקט, בשפה אחרת שלא מובנת לאנשים מסביב. שלא תבינו לא נכון, חתמתי על הכל! ( אבל כל כך לא רציתי בתוכי, אני לא סומכת עליה, ולא מאינה לה) לאחר יומיים התקשרתי לסבא לשאול לשלומו והוא מסר לי "אני לא מעוניין לדבר איתך אחרי שדיברת ככה לאמא שלך (הוא לא היה נוכח שם בכלל וממש לא ניבלתי את הפה, בסך הכל כעסתי שהיא אפילו לא עדכנה או שאלה אותי עם אני מוכנה לחתום!) את חייבת לתת לה כבוד איך את מעיזה בכלל לכעוס עליה, את שומעת אותי?!" קיבלית את הסטירה של החיים. אמרתי שאם הוא לא מעוניין לדבר איתי זאת זכותו ולא אני לא שומעת אותו וניתקתי את הטלפון. (חייבת לציין שסבא שלי יזם איתי קשר פעם אחת בשנה האחרונה כדי לדרוש ואני מדגישה לדרוש 1000 דולר לשלוח לאיזה קרוב משפחה שאף אחד לא מכיר כי הם "זקוקים" לעזרה. סירבתי והסברתי שקודם כל אין לי אופציה לתת לו כסף כזה ודבר שני זה קצת לא לעיניין לדרוש את זה ממני כשה אני משלמת על הרכב של אמא וחלק מהשכר דירה שלהם (וחשמל כי כי היא שכחה לשלם חצי שנה, והוט כי פתאום התקשרו אליה ואמרו שמנתקים כי היא לא שילמה חצי שנה ודו"ח עבירה באור אדום שהנקודות נרשמו על בעלי ולא הייתי בעלת רשיון באותה התקופה ולא הבנתי את זה בהתחלה, אבל אז כשה עברתי על המסמכים הזרוקים בבית פתאום קלטתי את זה וכשה דרשתי שתעביר לי צילום רשיון של חבר שלה כדי להעביר עליו את העבירה אמרה לי שהרשיון שלו מעוקל בחובות ואי אפשר ושזה יורד אחרי שנתיים אז עוד קצת,התעמתתי איתה שהיא הבינה שלא שמתי לב ולא אמרה לי מילה אחת כי הרכב שלהם כרגע על שם בעלי , ועוד מיליון דוחות חנייה שמגיעים אלי מדי חודש ובמידה ולא אשלם העיקולים ייפלו על חשבוני). עכשיו לאחר הפיצוץ התעמתתי עם אמא שלי ושאלתי אותה מה זה השטויות האלה שסבא אמר, מה שנענה לי שאני לא יכולה לדבר אלי כמו לקבצנית שחיה על חשבוני ולאחר שהיא ציינה שאין לה שקל למעבר דירה עכשיו היא לא תפנה אלי יותר עם בעיות שלה וביום שלישי (היום) תשים לי 1500 שקל על הרכב (אמרתי לה שתשאיר למעבר דירה, שלא תחזיר החודש, התעקשה בצורה צינית שאני זקוקה להם יותר) ושהיא לא צריכה תטובות שלי יותר, עניתי לה שתעשה מה שהיא רוצה. (היום כמובן קיבלתי ממנה הודעה שהיא לא תשים כלום כי אין לה ותחזיר בחלקים, זה היה דיי ברור לי בנתיים אני במינוס 18 אלף שקל…למרות שאנו חיים רק על המשכורות ולא יוצאים מגבולותיהם).
עכשיו המועקה וכאב הזה שמלווה אותי כבר שבוע ימים, שאני אשמה, שעשיתית משהו לא בסדר מביא אותי לרמות שאני מוכנה להתנצל רק כדי שכל הרע הזה יעלם מהגוף שלי. אבל..אבל גדול! אני לא מוכנה להתנצל, אני לא מוכנה לתחזק איתה קשר יותר, בכללי איתם, עדיף לבד. איך אני יכולה לשחרר את הכעס והעלבון הזה שרק צומח וגודל במשך 20 שנה האחרונות?
זה ממרמר לי את החיים ברמה מטורפת… אני בת רעה? אני לא בסדר בכל הסיפור הזה? הכעס שלי לא מוצדק?

תודה לכל מי שקרא עד לכאן, הייתי חייבת לפרוק