כעסים

אני שמה לב שאני צוברת כעסים בזמן האחרון.

ההתחלה היתה מבטיחה, עשה רושם טוב, והייתי בטוחה שזהו, נהיה יחד למשך הרבה מאוד זמן.

עדיין לא בנינו קירבה ואינטימיות, ואני שמה לב שהוא כמעט ולא נוכח בקשר. אני בתחתית סדר העדיפויות שלו.

מאחר ואני למודת אכזבות, אפילו לא דיברתי איתו על זה, כי מה זה משנה? זה לא שאכפת לו ממני, הוא לא מתגעגע, ואני לא חסרה לו. אז לא אמרתי כלום, והמקום זאת אני מלאת כעסים, גם על עצמי. הייתי צריכה לזהות את הסימנים הללו, הם הרי מוכרים לי עד כאב.

אבל לא. לא שמתי לב. לא הבנתי שאני חלק מתכנית גדולה יותר. עכשיו כשאני מחברת את חלקי הפאזל, אני מבינה שאני בסך הכל כלי. אמצעי להגשמת הפנטזיות שלו.

זה הרי לא יקרה. אני אפילו לא רוצה לתת לו את שיחת הסיכום. מבחינתי, הקשר יכול לגווע מעצמו. הוא לא שווה את הטירחה שלי.