כל סודותי שעליך לדעת.

כל סודותי שעליך לדעת ן פרק ראשון:

לגיל 16 יש הרבה משמעויות שסובבות אותו כמו:
SWEET 16,שיאו של גיל ההתבגרות והגיל שבו לנוער יש זכות לשנוא את כל העולם,גיל 16 בשבילי זה הגיל,השנה,החודש,היום,השעה,הדקה שבא פשוט אפסיק לנשום.
היום בוא אמות,היום שבוא העולם ימשיך להתקיים בלעדי.
אני שונא את ההרגשה של הפחד! אבל יותר מהכל אני שונא הומור שחור!
אחד הדברים המצחיקים ביותר בחברה-הוא קיום ההומור השחור !
בכל פינה בחדר תחובים כרטיסי ברכה ושוקולדים,רוב רובם של כרטיסי הברכה דחוסים למגירה השנייה בשידה שליד המיטה שלי ובכלל רוב כרטיסי הברכה מבושמים ומעוצבים בצורת לבבות ,פרחים ו..לבבות.
האירוניה היא שכולם יודעים שאני כבר שנתיים וחצי מחכה לתרומת לב מספיק מתאימה בתקווה שלא אתפגר לפני,כמו שאמרתי הומור שחור.

שי.
***

הגברתי את המוזיקה בחדר וניגבתי את עיגולי הזיעה שעל מצחי.
"אני פשוט שונא אינפוזיות,למה הן צריכות להיות כל כך שקופות וכל כך לא נחוצות.."ירקתי
בעודי נשכב על הגב מביט בחלון,הווילון הוסט בפתאומיות ונערה אדמונית בעלת עיניים שחורות הופיע מעבר לו "אתה מוכן להנמיך בבקשה את מוזיקה?"מילמלה
"חח למה,מה כואב לך.." הסטלבט עליה
"תקשיב ותקשיב לי טוב! אם אתה לא רוצה להתעורר יום אחד ולמצוא את עצמך דבוק לתקרה ואת האינפוזיה שלך מפוצצת על הרצפה אני ממליצה לך להנמיך!!" ירקה והסיטה את הווילון בחזרה
"כן,בוקר טוב גם לך!"צחקתי צחוק קטן
"שמעתי את זה" הרימה את קולה.
זאת התחלה טובה,היא שונאת אותי-עזבו את האינפוזיה,המחשבה שאולי יום אחד אמצע את עצמי לתקרה גורמת לי צמרמורת.
בעודי חושב קול האחות קטע אותי..

"חיים שי" נכנסה האחות לחדר בעודה קוטעת כל חוט מחשבה שהתקיים בחדר
"אני מנחש שזה אני."צחק מעט והתרומם בעודו מביט בה
"יש לי חדשות טובות שי יקירי" חייכה חיוך גדול בזמן שהעתיקה את הנתונים שעל לוח מיטתו
"והם.."חייך חיוך מסטול
"היום אתה משתחרר הביתה" פלטה באושר בעודה מחליפה את צינור האינפוזיה הישן שהיה מוחדר לידו
"למה?.." שי הסתובב האי נוחות על מיטתו
היא הורידה את מחסום המיטה שלו "שי אתה חייב להבין את לא חולה!" טפחה על גבו
שי נשכב על צידו מכסה את פניו "את צודקת,אני לא חולה אני גוסס" ענה במחנק.