כל מי שחושב על להתאבד!

וואו! זה ממש ממש מדהים! התיאור של כל המצב, כל הסיטואציה. מאוד נהנתי לקרוא. הרגשתי צמרמורת כשקראתי.
הדירוג מדבר בפני עצמו.

וואו..
זה ממש אבל ממש יפה. כמו שאור אמר, גם אני הרגשתי צמרמורת כשקראתי את זה.
ממש מרגש, התיאורים מפורטים..
אהבתי. מדרגת חמש

אני לא רוצה להרסו את זה אז אני יגיד רק מילה אחת- מדהים!

תודה רבה…תנסו כמה שיותר לפרסם את זה!

כולי דמעות נשבעת….
כל אחד צריך לחשוב ולדעת שיש מישו שיצטער אם יקרה לו משהו….
זה פשוט מהמם וכ"כ אמיתי…
מאחלת לכולם את המישהו הזה…שיהיה שווה לחיות בשבילו ולמות בשבילו…
אמרו לי פעם משפט יפה שכאן מתאים להזכיר אןתו-
כל דבר בעולם אפשר לתקן חוץ מהמוות….
אני מאוד אוהבת את המשפט הזה….
אז כל מי שחושב על זה שיזכור את המשפט הזה…
אוהבת
שובל

ואוו איזה עצוב זה את צודקת אני אפילו לא יכולה לחשוב על זה דבר שעם עושים אותו איי אפשר לתקן אותו וצריח לחשוב ליפני זה מה יקרה עם אני יעשה זאות
מה יקרה עם המשפחה שלי
החברים
האחים
וכול מי שאני מקירה זה כזה עצוב אבל לצערנו ארבה בני נוער עושים שטיות ואז הם לא יכולים לתקן את זה את ריגשת אותי מאוד מאוד תודה רבה לך
מדרגת 5
אוהבת שרית

דבר ראשון, אני לא באה בכוונה להעליב. רק דעה על הכתוב.
זה ארוך, בנוסף. אבל אני מבקשת שלא תדלגי על כלום ושתקראי עעד הסוף. זה חשוב.

אני בכלל לא מתחברת לזה. קטע יפה, נכון, והתיאורים נחמדים והכל, אבל לא. זה לא 'עשה לי את זה'.
ההתחלה בסדר והכל, יחסית לרעיון של הסיפור, אבל אז מגיע ההמשך..
אני באמת לא מתכוונת להעליב, סליחה אם זה קרה..
ובהמשך, כולם מאשימים את עצמם.
זאת באמת אשמתם. בגלל זה שהקניט אותו. בגלל ההיא שנפרדה ממנו. בגלל הרבה דברים זה קרה. נכון. אני לא באמת יודעת למה הוא התאבד, אבל אני חושבת שאלו חלק מהסיבות.
הבנות שהתחילו בעיות אכילה? טוב, זה ממש לא קשור אליהן. בעיות אכילה מתחילות כי החברה מזכירה להן שהן שמנות, ואז הן פותחות במבצע להורדת המשקל… זה לא קשור להתאבדות שלו.
המורים? טוב, אולי זאת באמת אשמתם חלקית?
אז בעיקרון את מראה כאן, שלמרות שהוא התאבד (ובעיקרון זאת אשמת כולם, כי הם לא שמו לב למה שקורה איתו), הוא עדיין אשם בכך שהרג את עצמו, ושם קץ לסבלו.
זה ממש לא הגיוני.
הוא סבל. נפשית ופיזית, אני מתארת לעצמי.
בגלל החברה. אני לא יודעת אם פיזית בגלל החברה (אם פגעו בו בגוף והכל, אבל אני חושבת שכן, יש שם אנשים שמקניטים אותו וכל מיני..), אבל הוא פגע בעצמו, וזה אומר שהוא פגע גם בנפש שלו.
זה לא הגיוני מה שכתבת.
וגם המשפט האחרון.
הוא לא נכון בשיט..
אפשר להגיד את זה על אלה שהציקו לו. שזה שהם נהנים להתעלל במישהו, זה לא קשור רק בהנאה של עצמם, אלא גם בסבל של הקורבן. זה אותו דבר.
או שאנשים לא מקשיבים לו, לילד שהתאבד. שהם לא שמים עליו. שהם לא מראים התעניינות בו או במה שהוא אומר. גם החברים שלו. שהם לא חושבים עליו ואם קשה לו ולמה, אלא על דברים אחרים, על עצמם. זה משפיע. ויש תוצאות..
ולהתאבד? אוקיי, כאן טעית בגדול.
לוותר זאת האפשרות היחידה של מישהו אם הכל מסתבך ולא הולך נכון. בשבילו, אם הוא מתאבד, זה הסוף לסבל המתמשך והלא נגמר. הוא לא מאושר. והוא רוצה להיות שוב. הוא רוצה למות, בשביל להתחיל חיים חדשים, לכאורה. אחרי המוות, הוא לא מרגיש כלום, כנראה. אני לא יודעת, אף פעם לא חוויתי מוות עצמי, אבל אני מתארת לעצמי שכל בנאדם שמתאבד, לא קשור נפשית יותר לעולם החיים.

ובמיוחד, מה שאני הכי לא אוהבת כאן, זה שאת מראה את זה בצורה הכי בולטת אפשר, שכשבנאדם מת, כולם אוהבים אותו.
רק כשהוא מת!!! רק כשהוא מתאבד!! כשהוא שם קץ לחייו!!!
זה החלק הכי אמיתי כאן בסיפור.
אבל לדעתי לא היית צריכה אפילו להזכיר את זה, כי זה דבר נוראי.
למה לאהוב אדם רק כשהוא מת? למה לא לאהוב אותו כשהוא חי? למה להיזכר בעצב בזיכרונות ממנו, ולא לחייך וליצור איתו זיכרונות, כשהוא בחיים עדיין?
כשאדם בחיים, אנשים לא שמים עליו. הוא כמו כולם, ככה חושבים.שונה, אבל כמו כולם. כשהוא הולך לסופר, אף אחד לא מסתכל עליו והולך לדבר איתו או משהו, הוא סתם אדם רגיל.
אבל כשהוא מת, ועוד מתאבד… העולם מתהפך על צירו! הוא נעשה לקדוש! ובגלל מה?! בגלל שהוא סבל ולא הראה את זה לעולם. בגלל שהוא עשה משהו לא מקובל (בערך) בחברה.
כי הוא שונה, אבל עכשיו השוני הזה הוא דבר 'טוב'. כאילו. בסופר ההוא יודעים כולם מי הוא.
ורק בגלל שהתאבד.

אני יודעת שכתבתי כאן הרבה, אבל לא יותר מדי, בשבילי.
הקטע שגוי לחלוטין לטעמי וזאת דעתי.
את לא צריכה להתפרץ עליי בגלל זה, או להיעלב, כי לכל אחד יש דעות משלו.

את רק צריכה לזכור, שכשאת רוצה לכתוב משהו, את צריכה לדעת איך הוא הולך לגמרי. איך הדמות מרגישה, ואיך המצב אמור להיות. כי אחרת זה יוצא כל כך… לא נכון.
את לא התאבדת, נכון? את לא יודעת איך זה מרגיש, נכון? להיות עם מחשבות אובדניות, ולא בגלל 70 במבחן או כי החבר נפרד. אלא בכלל מליון דברים אחרים, רציניים וכואבים ברמה שאדם רגיל לא יכול לדמיי אפילו. בשביל אדם עם מחשבות על מוות, התאבדות וכו', הקטע הזה שגוי בצורה מעצבנת. כי הוא לא יכול להתחבר לזה. זה מספר עליו, בעיקרון, ועל מה ייקרה אם הוא ייבצע אם התאבדותו עלייה חושב כל כך הרבה, אבל זה לא גורם לא לחשוב אחרת. זה לא גורם לו לשנות את דעתו. זה רק מראה לו ונותן לו סיבה נוספת ללמה כדאי למות ; כי כשהוא בחיים, לא אוהבים אותו. הוא לא אוהב את עצמו אפילו. אבל כשהוא מת, כולם מתים לו על הגופה.. כולם מכירים אותו, אוהבים אותו, אומרים שהוא מלאך ומסכן. הוא יזכה להערצה שלו רק במוות. לתשומת לב שאלייה כל כך חושק בסתר.
וגם אם מישהו לא יודע שאחרי המוות הוא יהיה מוערץ (לכאורה), הוא לא חושב על אחרים, כי אחרים לא חשבו עליו. אין בשבילו דרך אחרת. כך הוא רואה את זה. שההתאבדות היא פתרון לכל. ואחרים? או שהוא לא חושב עליהם, ויש מקרים כאלה, או שהוא חושב שאף אחד לא יהייה עצוב בגלל זה. אחרים עושים מה שבא להם בלי לשים עליו. לא מתייחסים, לא רואים, לא מקשיבים. מבצעים החלטות שפוגעות בו. והוא סובל בשקט. גם הוא רוצה לעשות החלטה משלו, בלי לשים על אחרים. הוא לא חושב על זה שזה ייפגע באחרים, אלא על זה שהכאב שלו ייגמר, שהוא לא יהייה יותר פגוע. הוא לא יוכל להחזיר את עצמו מהמתיפ, נכון. אבל אם הוא עשה את ההחלטה זאת, להתאבד, ועוד עושה זאת, כנראה שהוא רציני.. לא 'שלם על עצמו', כי זה לא. אלא רציני בדבר, ולא מוכן להתחרט כאן, בסוף. בסוף שיביא למשהו טוב יותר.

זאת לא אשמת מישהו אם הוא מתאבד. זאת אשמת אחרים, כי הם לא היו שם להחזיק לו את היד ולעודד ולעזור. הוא אשם בסבל שלו? הוא אשם שרצה מוות? \

יצא לי ארוך, אני יודעת. אבל אני מבקשת שתקראי את זה, ואל תדלגי.
זה חשוב. לא רק בנוגע לקטע, אלא גם בנוגע לחיים ולמוות (התאבדות). אולי הייתי קצת קשה במילים שלי, אבל אני מתכוונת אליהן לחלוטין.
אם פגעתי, אני מאוד מצטערת! אבל אני רוצה להראות לך את הדעה שלי בנוגע לזה, שזה אולי יפה לאחרים ללא מחשבות אובדניות, אבל בשביל אלה שעם מחשבות כאלה, הקטע שגוי לחלוטין.
ואני לא מדברת על עצמי כאן..

וזאת אשמת החברה. (לא החברה של האדם, נשיקות וכאלה, אלא חברה, אנשים, סביבה).
החברה מתעלמת. החברה פוגעת. החברה מתעללת, בלי משים אפילו.
זה בשום פנים ואופן לא אשמת הקורבן.

סליחה, שוב.
כתבתי המון, וקצת חזרתי על עצמי, נכון. אבל אני לא מתכוונת לתקן את זה ככה..

(והינה יש לך נאום נחמד על התאבדות..
סתם..)

היי…ורציתי לומר שלא אני כתבתי את זה.
העברתי מסר ולא ידעתי שהוא שגוי,מצטערת.
חשבתי שזה בסדר.
רק רציתי להעביר

אה, אז זה אפילו לא שלך..?
הממ.. אה, טוב, אז תכתבי של מי זה, אם העתקת, ואם חברה שלך כתבה את זה, גם. בכל מצב שהוא, צריך לכתוב זכויות יוצרים, וקודם כל לשאול אם אפשר להעתיק.. אבל את יודעת את זה, נכון? :)
וזה בסדר אם רצית להעביר מסר, אבל את צריכה לראות איך המסר שאת מעבירה, אם הוא בסדר או שגוי או משהו..
ותגידי למי שכב\ה את הסיפור הזה.. הממ, את כל מה שאני כתבתי לך כאן, את המגילה הארוכה הזאת. תעשי העתק הדבק בשבילם או שתראי להם את זה. ואם אתם לא מכירים אפילו, וסתם לקחת את זה כי זה חשוב לדעתך או משהו, אז תכתבי בכל זאת.

ואת לא צריכה להצטער, את והכותב לא הייתם מודעים לטעויות, זה הכל. הרעיון נחמד.
:)

אמרתי והיא לא רצתה זכויות,היא רשמה את זה פה בזמן שאני אכלתי 0_0 אבל העלתי את זה :)