כל הכוכבים שבשמים

לא ניתן היה לראות, ולא לשמוע, כשהכוכבים דיברו.
הם דיברו באמצעות אורם, שרו ניצנוציהם.
הבטתי בהם, ראיתי השתקפותי בינותם.
נעלם הדבר, סתום מהבין.
הו כוכב. פזר עלי זוהרך, שלא אדעך.
השלים לי חסרוני. חסרון האור, הזוהר.
והוא משיב, בהילתו:
כן, רואה את כוכבים בשמים, אני רואה אחרים מכאן.
מנסה הוא להסביר לי את שרואה הוא-
ים של כוכבים הוא רואה משם, הם כאן, על האדמה.
והם זזים, מנצנצים, בדיוק כמוהם.
גם הם- מלאים משאלות כמוסות.
ואז הוא מחייך, ואומר לי- בעצם, אין כוכבים בשמים.
אנחנו, אנחנו רק ההשתקפות שלכם.
מאז הולכת אני, ואור מהלך סביבי.
כי אני, כן, אני הוא הכוכב.
ואתם- הכוכבים כולם.