כוס מלוכלכת

לפעמיים, כול מה שבן אדם רוצה . זה שיבינו אותו .
התיסכול שמצטבר לו בפנים. אוגר את עצמו בפנים עוד ועוד.
אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה אגו .
אבל זה סוג של הרגשה . שאתה לבד . אתה עם עצמך . כמו שתלך באחד הימים לאדמה .
הבעיות שהם פתוחות . הם ישארו פתוחות , אם לא נסגור להם את הדלת ,
ואם נסגור ונבלע את המפתח . . .
מה אז ?
זה נקרא אושר? זהו הפתרון?
אותה כוס מלוכלכת שנמצאת בכיור אחרי לילה בתסביכים.
אחרי בריחה מהמציאות , מהאמת..
היא רק לכמה שעות .
זה רק לכמה זמן . שאתה שוכח מאותם רגעים ומנסה לחשוב טוב , פוזיטיבי..
אבל זה רק לכמה שעות .
אחרי זה האפקט מתפוגג לו. ובום . בוקר טוב .
אתה עדיין אותו אתה .
בן אדם רוצה רק שיבינו אותו.
לא מעבר.
כול המחשבות שעוברות לך בראש . אתה אפילו לא יודע באיזה שפה להשתמש כדי להתבטאות .
אתה נעול עם עצמך . ושיקרוס העולם. אתה עדיין שם…
אתה מנסה ומנסה ומנסה .
אבל באמת משפט אחד הגיוני לא יוצא ממך.
כאילו אתה חייזר שמסתכלים עליו , ולא יודעים מה להגיד.
אבל עדיין לא הצלחתה בלהסביר.
אני לא יודע אם זה אגו. ואתה חושב שאתה הכי טוב.
אבל הצד השני פשוט לא מבין אותך …
ומה??
מה אלה?

אתה סגור בפני אותו חלון שהשמש מסנוורת לך את העיניים וקוראת לך לצאת לעולם הנפלא הזה..

אני לא יודע אם זה כמו בסרטים מצויירים , שיש מלאך ושטן על כול אחת מהכתפיים שלך.
אבל משהו מושך אותך אחורה ואומר, לא!
עזוב..
אתה מסתגר.
חושב רק שלילי ..
למה?
כי זה מרגיש לך נכון.
הרגשה טובה אבל באותה מידה מלוכלכת .
הרי אין בזה שום תועלת . וזה רק אתה כלפי עצמך .
כמה בן אדם יכול להמשיך לבלוע את זה?
מה הפתרון?
דמעות לא זולגות . כי גם אותם אין..
זה לא עצב.
זה הרגשה בפני עצמה .
שאתה אוכל רק את הרע ..
אבל הטוב ? הוא פה , ממש פה מתחת לעיניים שלך. רק תבוא ותקח .
אבל משום מה .. אתה עדיין מעדיף את החרא..

בן אדם רוצה רק שיבינו אותו .. לא מעבר.