כול עולמי

"יודעת מה?" הוא שאל והסתובב בחזרה אליי.
"לכי תזדייני." הוא ענה על השאלה עוד לפני שחשבתי על תשובה נאותה.
"ואני מניחה שאתה מציע את שירותך לתפקד?" אני שואלת ומרימה את גבותיי בשאלה.
"הו, לא." הוא עונה, וכל פניו חיוך אכזרי.
"לא, התקופה בה הצעתי לך דברים מסוג זה נגמרו" הוא אמר, ולפתע הגיחוך נעלם.
"עכשיו, אני אפילו לא רוצה שום קשר אלייך" אמר, ותפס את מזוודתו.
"אתה עוד תחזור." אני אומרת אל גבו.
"אתה תמיד חוזר." אני צועקת אל הדלת שבדיוק נטרקה.
הוא יחזור, הבטחתי לעצמי, לא יכולתי לאבד אותו.
הוא האיש היחיד שהכרתי במקום הזה.
אני הגעתי לפה בעקבותיו, במחשבה שיש לנו סיכוי.
אך, אם הוא לא יחזור, לא יהיה לי מה לחפש פה.
אך אני לא אוכל לחזור אל המקום ממנו באתי.
אז אני מניחה שאפשר להגיד שהאיש ההוא, האידיוט ההוא, הוא כול עולמי.