כול השלבים ליציאה לחתונה .

ניגשתי לתיבת הדואר.
ספרתי איזה חצי קילו של חשבונות.
וחשבונות.
וחשבונות.
כי אם זה היה משהו אחר הוא היה בא במייל.
ואז ראיתי עוד מכתב..
חתונה

מי הולך?

יש אירועים להם אני / אישתי יכולים לגשת לבד.
הפלוס – אחד מאיתנו נשאר עם הילדים והצ'ק קטן יותר
המינוס – כל אחד מאיתנו יהיה לבדו. אחד ישתעמם לבד באירוע ואחד ישתעמם לבדו ע"י הילדים.

מי לכל הרוחות מתחתן בקצה ההר בסוף הגיא
היכן?
אין דין חתונה בגן המפלים התלויים על ראש ההר הצופה למפרץ אילת / לכנרת בסוף העולם שמאלה, כדין חתונה באולמי פונפון מעבר לפינה.
במקרה הראשון, צריך לקחת יום חופש, לארגן שמרטף, לשכור חדר במלון קרוב לאולם כדי להתאושש מהנסיעה וכו'
במקרה השני צריך להתקלח להשכיב הקטנים לשון ולהשאיר את הגדול אחראי.

כמה זה עולה לנו???

אני נגש לספריה ובחרדת קודש מוציא את הספר השחור!!!
אצלנו הספר השחור הוא דווקא קלסר ירוק אבל…
פה מתוייקות רשימות המתנות מכל אירוע שהיה בחיינו המשותפים, החל בחינה, חתונה, בריתות, בר מצווה, ימי הולדת וכו'.

כאן מתחילה משימה קשה אפילו לרואי חשבון ויועצי מס מנוסים וותיקים… נוסחה ייחודית, סבוכה המצריכה דוקטורט במתמטיקה וכוללת את סך המתנות שקיבלנו / נתנו , שכר ממוצע במשק בעת האירוע, היכן עבד נותן המתנה וכמה הרוויח, כמה נפשות הגיעו לכל אירוע, כמה עולה מנה באולם, ריבית, הצמדה, האם הולכים לחינה או לא, כמה יעלה שמרטף / דלק / ניקוי יבש ומה תהייה עמדת מנהל הבנק שלי כשיראה את הצ'ק.
בסופם של חישובים מתישים ששורפים לי ערב שלם אני כותב צ'ק מכובד שהוא יותר ממה שאני רוצה לתת ופחות ממה שרעייתי רוצה לתת.

ביגוד

מבחינתי תמיד אפשר ללבוש ג'ינס, טי שירט ונעלי התעמלות, העיקר הנוחות!!!
אני מתבונן על הבגדים שאישתי הכינה, חושב על הנאום שאקבל, תמציתו:
לעבודה אתה תמיד לבוש יפה ולידי אתה ג'יפה?
אתה לא תבייש אותי בלבוש ג'יפה?!
אני אף פעם לא מגיע לסיבה השלישית, זה ויכוח שאין לי סיכוי לנצח בו.

עכשיו נותר לי רק לבחור לבוש שיתאים בהדרו למחלצותיה של רעייתי.

מתי יוצאים?

כאן יש בעיה רצינית,
על ההזמנה כתוב מפורשות, החופה תערך בשעה 20:30 בדיוק!!!
קרי ? או שהחופה תערך שעה אחרי או … שתערך שעה אחרי

עמדתי היא שאם כבר מכבדים אז צריך להגיע לפני החופה, ואם כבר מגיעים לפני החופה אז להגיע בזמן כדי להינות ממזנוני הפתיחה, הרי בהם נמצא האוכל הטוב באמת.
רעייתי חושבת שמתי שמגיעים זה טוב ובתנאי שנשכיב קודם את הילדים לישון.
הגענו לפשרה מנצחת, באירועים מהצד שלה היא מחליטה ובאירועים מהצד שלי אני מחליט ואנחנו יוצאים מתי שהיא מוכנה לצאת.

קבלת פנים

בשעה טובה, במזל וברכה הגענו, אחרי 1/2 שעה של סיבובים מצאנו חניה ונכנסנו.
רעייתי מחפשת את מי צריך לברך, למי צריך לומר שלום ואת מי היא לא ראתה מאז החתונה שלנו.
את מי זה מעניין???

אני, סתם חיה קטנה, מחפש את המזנון.
עכשיו כשאני השקטתי את הרעב הראשוני אני מסתכל סביב.
חוויה סוציולוגית ממעלה ראשונה,
אני מסתכל ומתענג לראות…

קודם כל, בארצנו הבנות עוד לא הפנימו כי חולצת בטן מיועדת למי שאין בטן!!!
כל בעלות הכרס שמתחרות בגאווה בכרס שלי, לובשות חולצות בטן.
אח"כ אני מבחין בעוד תופעות טבע מוזרות,
כל נטולות החזה (שטוחות לחלוטין) לובשות חזיות לעומתן וזה קצת יותר מעניין אותי, שופעות חזה רבות (D ומעלה) ויתרו על פריט לבוש מסורבל זה, הרי אחרי שהשקיעו מיטב כספם בהגדלה, הן רוצות שכולם יראו זאת!!!
ישנן בנות אשר משום מה לא מוותרות על המיני.

למה?

הרי ממילא את משאירה את המנוע בחוץ!
בנות 50 שנעצרו בלבוש של בנות 15, ובנות 15 שמנסות להראות בנות 50, הכל הולך כאן.
מעטות, כמו רעייתי שמפנימות את החוזקות / חולשות של גופן, לבושות בטוב טעם המדגיש את הטוב ומטשטש את הפחות טוב.

הכל קיים כאן, אני מסתכל על הכל ומברך על מזלי שמצאתי אישה כזאת מדהימה.

העונש

מתחיל בריקודים, לצערי זה לא ריקודי עם.
אני גם כנראה מזדקן, איך אני יודע?
אני לא מכיר אף אחד מהשירים שרוקדים לקולם.
הווליום דופק לי את הראש, אחרי השיר הראשון אני צריך בקבוק אדוויל ולצאת החוצה להתאוורר.
מי נהנה מהתעללות מתמדת בעור התוף?

עוברים למנה הראשונה, וחוזרים להתעלל לי בעור התוף
מנה עיקרית ושוב התעללות.
במקרה טוב השף טוב ונהנים מהאוכל, במקרה הפחות טוב…
ועכשיו נק' האור, אפשר ללכת…

סוף דבר

כמו שאתם יודעים, אני חיה של יצרים, אינסטנקטים,
הביתה זה הביתה, עוזבים הכל והולכים.

רעייתי, יצור אנושי, מתורבת וחברותי, כתוצאה מכך, כל מי שנאמר לו שלום בכניסה, צריך לומר לו להתראות ביציאה (3/4 שעה).

אני על ההגה, רעייתי תירדם תוך 5 דקות אבל עוד מעט נגיע

לילה טוב.