כולם עזבו אותי

היי, אני דיי תקועה ולא יודעת איך להמשיך אז אשמח לביקורת על הסיפור עד עכשיו ולרעיונות להמשך העלילה :)

ההורים שלי נפרדו כשאבי שלי גילה שאמא שלי בהיריון.
מאז אמי החליפה בני זוג באופן קבוע עד שהיא פגשה את האבא החורג שלי כשהייתי בת שש.
עשר שנים של ריבים בלתי פוסקים, האשמות וילד משותף אחד לקחו לאבי החורג להבין שהקשר הזה לא מתאים לו והוא החליט לעזוב. הוא הלך לפני הזריחה כדי שלא יצטרך להתמודד עם הבכי של אחי למחצה.
אחי נכנס לדיכאון. חודשים הוא הסתובב והאשים את עצמו בפרידה למרות שלא היה לו שום קשר לכך. אף קבוצת תמיכה או פסיכולוג לא הצליחו לעזור לו. ואז לפני חצי שנה הוא החליט שהוא לא יכול יותר. אמא שלי מצאה אותו בחדר, ללא דופק. בן תשע היה במותו.
אמי לא הצליחה להתאושש מהפרידה ומהמוות של בנה. גם לה אף פסיכולוג לא הצליח לעזור ובוקר אחד מצאתי אותה מגואלת בדם מהחתכים העמוקים שהיו לה על הידיים. היא הייתה בהכרה חלקית והצליחה לשרוד בזכות הרופאים שהגיעו במהירות.
מזה כבר שלושה חודשים שהיא מאושפזת במחלקה הסגורה של חולי הנפש.