"כבר שנים אני חושב שאין כמו אמא"(אתניקס)

ברקים ורעמים, גשם זלעפות,רוחות סוערות ,עצים מתכופפים וקורסים.לילה שחור.
הכלה הצעירה מתחממת ליד האח המבוערת. האמא הטובה ממלאה את השולחן במטעמים מעשי ידיה להתפאר.
כל אימת שמתחיל רעם ומזעזע את אמות הסיפים ,היא נרעדת.אמא יקרה, הוא חושב. ותמונות ישנות מילדותו,עוברות,חולפות בזכרונו. שולחן קפה ,הפוך,כסא הפוך,ואמא על שטיח שרועה והוא רק ילד קטן בן חמש או שש,יושב לצידה, מלטף את שערה ודמעות חמות זולגות על לחיו.כבר אז היתה אירנה אמו,תלותית והוא,בנה היחיד והמיוחד. הציורים שהיו מונחים על השולחן הקטן עם קוופסת הצבעים הוטלו לריצפה הקרה..הוא בכה עכשיו על הסוס הדוהר שצייר וצבע לבד ,בלי עזרתה של אמא אפילו.
והערב, ריקי ,אוכלת איתם בפעם הראשונה ,אחרי החתונה. מילא שירח הדבש שקבעו ברומא, בוטל כרגע בגלל אילוצים. אבל הקטע הזה עם אמא, עצובה ונרגנת באופן תמידי וקבוע. שונאת את העולם, מרירה , ועלובת נפש.
אחרי הארוחה, היא הלכה לחדרם. היא חייבת לדבר איתו.מה הסיפור הזה לגור עם אמא שלו ? אף פעם לא דיבר על זה .תמיד עקף את הנושא של אמא . אמא יש רק אחת, הוא אמר לה פעם.והשיחה נקטעה .
כשהתחזקו הרעמים ,וגשם עז ניתך על הגג..
היא הורידה את בגדי החמודות שלבשה, עטתה כותונת לילה סקסית משהו ועלתה על המיטה. היא חיכתה. הלילה הראשון. פרפרים,להבה,זיקוקים בעיניים.
הוא לא הגיע .
אבל הוא בבית.היא יודעת . הוא לא הלך לשום מקום . שמה את החלוק .
ירדה יחפה במדרגות. דלת חדרה של אמו היתה פתוחה למחצה .הוא היה שרוע במיטה , נשען על כריות גדולות , ואמו כמו ילדה קטנה ,שוכבת בחיקו, ידו על כתפה והם שניהם רדומים.
ריקי התחלחלה .עד איפה יכולה להגיע השתלטנות של אמו. עד לאן?
עלתה במדרגות. נכנסה שוב למיטה.ניסתה לקרוא.דמעות הציפו את עיניה . גלשה באיפון. כלום , נרדמה עצובה ומובסת.
לפנות בוקר ,עלה אליה. זינק בבגדיו למיטה , חיבק אותה והתחנן על נפשו.
"אשה מסכנה ,
אמא שלי"
"איך אעזוב אותה לבד כשהיא כלכך פוחדת, אמא , אמא שלי!"
"אבל התחתנת" אומרת ריקי, ודמעות בעיניה , אתה לא רוצה להיות עם אשתך?"
"ואמא שלך היקרהד, לא מבינה לבד שהיא אמורה לשחרר אותך "?
"ריקי , הוא עונה לה "זה המצב, מצטער , קודם כל אמא שלי!
"ואני?" שואלת ריקי "אני רק לקישוט ?
ואז קמה נחושה מהמיטה
התלבשה, לקחה את התיק ויצאה .