כאב גרון ועיניים נזולות

בוקר אחד קמתי וכאב לי נורא הגרון.
החלטתי ללכת לרופא, שיערתי שזה דלקת או משהו בסגנון.
הוא אמר לי שתקוע לי משהו בגרון. יופי דוקטור. מה זה?
הוא לא ידע להסביר לי… הוא אמר שזה פשוט תקוע ואני צריך להוציא את זה איכשהו…
התעצבנתי. "אתה רופא! אתה צריך לדעת מה זה!"
"אדוני אני מצטער" הוא ענה לי. והפנה את גבו.
חשבתי לעצמי שרופאים לא אמורים להתנהג ככה, להפנות לחולים שלהם גב. הוא חייב להגיד לי מה לעשות! איך לפתור את זה!
התעצבנתי ויצאתי מהמרפאה. בדרך החוצה התחילו לנזול לי העיניים. לא הבנתי מה זה. מעולם לא ראיתי בנאדם שנזלו לו העיניים. המשכתי לראות אבל פתאום נהיה קצת מטושטש…
שוב רצתי למרפאה וצעקתי בשיגעון "מהר! דוקטור! תעזור לי! נוזלות לי העיניים!" כל האנשים במרפאה התחילו לפחד והתרחקו ממני. כולם הפנו לי גב. גם הדוקטור וכל צוות האחיות.
הבנתי שגורלי הוא למות. כולם הפנו לי גב ואף רופא לא רוצה לעזור לי. אז כנראה שזה בסדר, הגיע הזמן. השלמתי עם העובדה הזאת מהר יחסית וישבתי על גג הבית עם העיניים הנזולות והדבר הזה שתקוע לי בגרון וחיכיתי.
הוא לא בא. לפחות העיניים שלי הפסיקו לנזול ואיתם גם יצא הדבר שהיה תקוע בגרון.
שוב התעצבנתי ואמרתי לעצמי "אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא למוחמד" וקפצתי.