יש שם עולם בחוץ

יש שם עולם בחוץ, עם אנשים שמדברים
ואתה כלוא בכלוב, ולא מבין את פשר המעשים.
ולמרות שיש מילארדים מהם שמהלכים, אתה מרגיש בודד לנצח נצחים.
הכל זה אשליה, והכל מזויף לשם ההצגה.
אבל אתה שחקן זוטר שלא מבין את פשר העניין, ולא מבין אנשים שמדברים על כלום ושום דבר בתיאטרון האבסורד של עולם המחר.
אז מה אתה יכול לעשות?
אתה יכול לשבת על הספה ולברוח מהמציאות, אתה יכול לשתות ולהתמוטט בפינת רחוב כאדם נחות, אתה יכול להסתבך עם רשויות החוק, אבל בסוף גם לאקשן יש סוף.
הנאה רגעית היא שקר, בסוף אתה מגיע לרחוב.
הרחוב נחמד בבקרים, אך בלילות לא תרצה לשוב.
בסוף אחרי הכל שגרה זה דבר חשוב, והציניות שהם משדרים היא סימן לקושי ולא לשגשוג.
אני חייתי את הסכנה, אני לגמתי יום יום את טעמו של הזעם, אני עזבתי את אלוהים כמו שעוזבים חברת לווין.
טרקתי את הטלפון, והקו נסגר
ומאז הכל פתאום הפך לאתגר
לפעמים אתה רוצה לקרוא עליו תיגר, לפעמים "אלוהים מת", אבל אחרי הכל הוא שם, קם מהמתים דווקא שטוב לך, וכשאבא מת הוא נעלם לו וכך גם עקבותיו.
לפעמים אתה רוצה להעלם ביחד איתו, ולהתגורר אי-שם בשמיים, להשקיף על צבא של נמלים שמכור למותגים, ומשרת את מלכת הנמלים שבכלל נמצאת בפנטהאוז במגדלי הכוכבים.