יש לי אמונה והיא תנצח 4
" איך את?" פותחת מאיה בשאלה כשהן מתיישבות במסעדה שקטה, נחמדה והכ חשוב כשרה, ומסתבר שמאיה פשוט לא יכולה לאכול במקום שלא נכלל בקטגוריה.
ואז, גאיה מרגישה משהו בלב שלה.
כאילו פתחו אותו לרווחה, היא ממש מרגישה את הצורך לספר הכל למאיה, לפרט על כל מה שהיא מרגישה וחושבת. כמו שהייתה עושה פעם. כמו שעשתה עכשיו.
ומאיה מקשיבה ובעיניה הבנה והזדהות מוחלטת. אבל יש עוד משהו בעיניים שלה, כאילו רחמים וגאיה לא מבינה מה יש פה לרחם עליה כששתיהן באותו מצב?!
ובאמצע היא פשוט עוצרת ושואלת " זה ניראה שיש לך משהו להגיד מאיה? תגידי בבקשה". מאיה נאנחת ונשענת אחורנית בכיסא. "גאיוש שלי", היא קוראת לה כמו שקראה לה פעם, "אני באמת רוצה להגיד… פשוט כואב לי עלייך. את יודעת מה אני עושה כשאני מפחדת? כשאני מוצפת? כשאני מיואשת? אני לא חושבת יותר מידי, אני לא מאבדת עשתונות. אני פותחת הכל ליפני אבא שבשמיים. בתפילה. ואני יודעת שאני אשמע לך פאנטית ומעופפת אבל אני רצינית איתך לגמרי, אחרי שאני פורקת הכל לקב"ה אני מרגישה הקלה עצומה כי אני מבינה שאני עומדת מול כל יכול. את יודעת מה ההבדל בין אבא למלך? שאבא רוצה לתת אך לא יכול ומלך יכול לתת אך לא רוצה , אז תארי לך שה' הוא גם מלך וגם אבא, גם יכול וגם רוצה. רק צריך לבקש!"
מאיה מסיימת את דבריה ומנגבת דמעות. ההתלהבות הזו שלה גורמת גם לגאיה להתרגש ולהצתמרר. " מה שאני מנסה להגיד לך שההבדל ביננו זה שאת שומרת הכל בותכך ואני פורקת הכל למלך מלכי המלכים. ולא כי אני רוצה לצער אותך אי אומרת לך את זה, אלא כי אני רוצה לשתף אותך בזכות האדירה הזו, התפילה! וזה לא מחייב אותך לשום דבר! תמשיכי כמו שאת, רק תתפללי. ואת תיראי איך פתאום תרגישי שהחיים שלך בידיים טובות וכל העול הכבד עובר לכתפיים אחרות. וגם אהבה אליו, מלך מלכי המלכים, גם את זה תרגישי עם הזמן. בואי גאיה אני אלמד אותך איך להתפלל, לבטוח, לאהוב". בשלב זה העניים של שתיהן ספוגות דמעות ואז גאיה עונה בקול צרוד מבכי " תלמדי אותי מאיה, אני כל כך רוצה."
היא חוזרת לביתה השקט והבודד בשעה מאוחרת בלילה. שעות הן ישבו ומאיה הסבירה לה מילה מילה והראתה לה היכן לפסוע והיכן להשתחוות. היא לימדה אותה על ביטחון ואהבה, וכל פעם אמרה שלא משנה כמה תסביר זה כלום לעומת מה זה באמת. ולמרות שמאיה אמרה את זה שוב ושוב גאיה כבר הרגישה הרבה יותר טוב.
היא נישכבה על הספה המסודרת ועצמה עיניים. היא כל כך רצתה לשכב ולחשוב שוב על השיחה שלה עם מאיה.
אבל אז בהבזק של רגע היא הבינה שמה שהיא באמת רוצה זה ליישם את כל מה שמאיה לימדה אותה.
אז היא ניגשה לתיק והוציאה ממנו את הסידור שמאיה נתנה לה במתנה. פתחה בעמוד המסומן, עצמה עיניים ותיארה את עצמה בארמון מפואר, עומדת מול מלך מלכי המלכים, אביה. ואז חשבה על הכאב , הסבל ובפחד שלה.
היא פסעה שלוש פסיעות אחורה, שלוש קדימה, ממש כמו שמאיה לימדה אותה, והחלה ללחוש מילים שאת רובן לא הבינה אבל מכל אחת מהן התרגשה. כשהיא הגיעה ל"רפאנו" התפילה שבה צריך להזכיר את החולים כמוש מאיה הסבירה לה, היא לחשה
"למאיה בת רינה רפואה שלימה" ואז פרצה בבכי.
כי היא הרגישה שהיא בדרך הנכונה. שהיא קרובה אליו יתברך, ושהוא יעזור לה.
וכן הרגישה קרובה למאיה. ובזכות הקירבה שלה הכל יהיה טוב והן יבריאו ויגיעו הכי רחוק,
הכי קרוב אליו, לאבא, למלך מלכי המלכים.
תגובות (0)