יש אנשים ויש אנשים

יש אנשים, שכאשר הרגש אצלם שוצף וגועש, הם מחליטים להטביעו בדרכים שונות ומגוונות.
יש אנשים, שמטביעים את יגונם בשתיה חריפה, בעלים מסוגים שונים, במסיבות, ובסדרות.
אצלה הסיפור שונה במעט.
שכן היא, על כל רגישותה, כאשר הרגש אצלה שוצף וגועש היא מביעה אותו בדרך הפשוטה, ועם זאת המסובכת ביותר.
היא מביעה אותו דרך כתיבה.

היא קמה הבוקר מעט טרוטת עיניים, הסתכלה על הצג וראתה את השם שלו. שלוש שיחות שלא נענו, והודעה.

הוא היה האהבה הראשונה שלה. הסוערת, הרוגשת.
היא זוכרת איך אז לא הבינה איך יכול להיות ששני אנשים יכולים לאהוב בעוצמות כאלו גדולות ושזה עדיין לא יתאים.
אך כך זה היה.

ומאז?
הרבה מים עברו בנהר. הוא יצא עם אחרות, וגם היא.
אך משהו שם, בראשוניות הזו, בתמימות, משהו שם נשאר.
והיגיון יש בדבר- ממתי אפשר לצוות על הלב להפסיק לאהוב? להתגעגע? אולי צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

אך הוא התקשר היום. זמן רב שלא שמעה ממנו. ופתאום לשמוע את הקול שלו.. הבטן מתהפכת לה. שילוב כזה של געגועים עזים, אהבה, וכאב.
היא יודעת שזה לא קשר מתאים.

"הכל בסדר?" שאלה אותו.
"כן", הוא ענה, "חתכה ממני מישהי היום וכואב לי, רציתי לשתף אותך".
היא ידעה שהוא מחפש את המקום האחרון בו היה אהוב. הוא לא רצה לחזור. אבל הוא אהב. גם היא אהבה.

היה שם משהו באהבה ההיא בינהם, משהו טהור כ"כ. היא האמינה בו והוא בה. והם חברים טובים ואוהבים. חברים שבלב.

היה לה קשה לעמוד לצידו היום, אבל ידעה בתוך תוכה שהיא חייבת לו. הוא עשה עבורה המון.

היא חשבה על זה, שזה באמת לא קל. ומותר לה שיהיה לה קשה.

היא יודעת שמחכה לה אי שם מישהו טוב ואמיתי יותר. מישהו שהאהבה בינהם תקדם את שניהם. אותה, ואת בן זוגה העתידי.

זה קיים. זה יקרה. פשוט צריך לחכות ולהתאזר בסבלנות,
ולאחות לאט לאט את השברים. לעלות מתוך הלב השבור.

היא יודעת, היא תצליח.

ומה איתו? עם האהבה הראשונה שלה?
הוא יהיה חזק, היא יודעת, וגם הוא ימצא מישהי שמתאימה לו.

נשימה, שאיפה.
עכשיו היא מרגישה יותר טוב, אחרי שפרקה את שבפנים על הדף.