ישר לפח…
לא. לא לפח זבל, לא לפח מיחזור, ולא לפח מיוחד כזה לבקבוקים.
זה פח גדול, ואפור ועליו כתוב בדיו שחורה ונוזלת:
"בדידות"
זה כואב להזרק לשם.
לאנשים שם אין חברים.
לי, היו חברים, לפני שנזרקתי לשם, והגעתי למזבלה ענקית שנקראת "דיכאון".
במזבלה, יש מלא אנשים, מי ששם זמן רב, הוא ניהיה אפור. אפור ומצחין.
האנשים שם, לא מדברים, יש שם שוקולד, וגלידה, אבל הם לא עוזרים.
תגובות (3)
ואוו קרן ♥♥♥♥♥
סיפור כל כך עצוב פשוט עצוב ביותר אני לא מבינה באם חלילה את חווית חווייה כזו (מקווה מאד שלא מקווה מאד שאני טועה)
ולגבי עצם הסיפור הוא שובה לב כתוב מאד מאד באמינות ומנוסח טוב,
אנא חיזרי אלי בבקשה ותגידי לי שזה סיפור כמו כל הסיפורים ולא משהו מעבר לזה הלוואי אני מקווה ממני באהבה בקי ♥♥♥♥♥♥
בקי זה קרה באמת, אך לשמחתי יצאתי מהפח! זה קרה כי חברתי התחילה להסתובב עם בנות אחרות ואני נשארתי לבד, פשתי חברות חדשות שלא הוציאו אותי מהפח, אבל היא חזרה אליי ואני כבר לא בפח.
לי זה קרה בידיוק ליפני אממ… טוב…
אפשר לומר שזה עדיין קורה….. חלקית…
תמשיכי ליכתוב סיפורים כאלה, אפילו על דברים אמיתיים, :))))