סיפור חיים אמיתי שהסקתי לפני הרבה זמן ורציתי לשתף:)

יפה בכל מידה

24/09/2015 685 צפיות תגובה אחת
סיפור חיים אמיתי שהסקתי לפני הרבה זמן ורציתי לשתף:)

הצלצול הגואל של השעה האחרונה הגיע ואיתו אני ממהרת לאסוף את הציוד לתיק ולצאת הביתה. אני יוצאת מהשער עם עוד כ-500 ילדים ולאט לאט כולם מתפזרים לצד בייתם.
אני הולכת בשביל ושומעת שיחות של ילדים לפניי, שיחות של בנות מצדדי ומוצאת את עצמי צוחקת. אני מסתכלת הצידה ורואה ילדה שלומדת בכיתה ז', אומרת "אני חייבת דיאטה אל תשאלי עליתי שני קילו!" אני משפשפת את העיניים ורואה את המרווח בין רגליה ובטנה שעוד מעט נדבקת לגב. איפה הצדק?!?!
אני נכנסת לאינטרנט ומגלה מתוך כתבה שלאחר מחקר שנערך בקרב בנות נוער-הערך הפופולרי ביותר בגוגל הוא "דיאטה מהירה" או "איך להוריד עשרה קילוגרמים" . נו באמת, אתם צוחקים עליי.
תנו לי לספר לכם סיפור. אני קארין, בת 15 וחצי ועד לפני חצי שנה הייתי אותה קארין פלוס אחד עשר קילוגרמים.
הייתי בדיוק אותה נערה כמו כולם שרוצה לצאת עם בנים, ללבוש מידה 36, להיראות טוב בעיניי כולם! אבל לא הייתי אותה נערה, כי בשבילי לצאת ל"שופינג" היה סבל! הייתי נכנסת לתאי המדידה בחנויות, מעלה לאט לאט את המכנסיים מחשש שיקרעו ורואה שהמידה הכי גדולה נתקעת לי בירכיים או שעולה עליי אבל אני לא מצליחה לנשום ואם אזוז אז איחנק. הייתי נכנסת להתקפי חרדה בתאי המדידה ומתחילה ללחוש לעצמי "קארין את פרה! את בהמה! את חמורה! את פילה!" , "קארין אף אחד לא רוצה להסתכל עלייך בגלל זה לא היה לך חבר עד עכשיו וגם לא יהיה לך אם תמשיכי ככה" אבל כל העלבונות העצמיים האלה לא עזרו לי כי אתם יודעים מה הייתי עושה? מהעצבים הייתי הולכת למגירה ולוקחת לי את הדבר המרגיע מכל- השוקולד שלי.
התופעה הזו נמשכה הרבה מאוד זמן.. התסכול והייאוש שהיו משתלטים עליי, היו גומרים אותי.
הייתי הולכת לישון כשאני מתפללת לאלוהים שכאשר אקום בבוקר אהיה רזה. הקנאה בבנות הרזות שעברו לידי לא עשתה לי טוב.
מפה לשם בערב יחיד ומיוחד החלטתי שנגמר הסיפור והבסטה נסגרת. עד לפני חודשיים אפילו במסטיק ללא סוכר לא נגעתי. חברים, ירדתי אחד עשר קילוגרמים. ההרגשה האדירה הזו. עשיתי את זה. פתאום אני שעה מדגמנת לעצמי מול המראה, לא מתביישת ללכת עם טייצים, יש את המידה החדשה שלי בכל מקום והמחמאות לא מפסיקות לרגע.
כן, אני אותה קארין פחות אחד עשר קילו. אבל אתם יודעים מה?
אני לא מרגישה שונה מלפני חצי שנה. חשבתי שארד במשקל ואז האושר והאהבה יגיעו אליי. הרי אני יפה, עכשיו אני רזה, יש לי את המשפחה הכי טובה שאפשר לבקש, את החברים הטובים שלי. מה אני צריכה יותר מזה?
התהליך היה קשה מאוד, לוותר על הנאות החיים.. זה לא קל. בחודשיים האחרונים הרפיתי מהדיאטה והתחלתי לאכול מה שבאלי כמה שבאלי. עליתי קילו. ואתם יודעים מה? לא אכפת לי!!!
בנות יקרות, אתן יפות בכל מידה שאתן.
אין אישה מכוערת והמשקל שלכן- ממש לא צריך לעניין אתכן. אם יש לכן בעיה איתו עשו זאת בדרך נכונה ובשיקול דעת. תדעו שהבטן שיש לכן זה אולי הדבר שעושה אתכן מי שאתן! וכשתיכנסו למאבק בלהוריד את הבטן הזאת, תורידו מהחן של עצמכם ומשמחת החיים שלכן, תספרו קלוריות וכל ביס תשננו לעצמכם מה אכלתן מתחילת היום. אני מדברת מניסיון. זה לא מוביל לטוב. תהיו אמיתיות עם עצמכן ומי שאוהב אתכן יאהב אתכן גם עם הרגל השמנמנה שלכן. בדיוק כמוני. ואם כבר עשיתן משהו, תעשו זאת נכון ♥


תגובות (1)

זה נכון. יותר חשוב להיות בריאים מלהיות רזים. אבא של חברה שלי שקל 300 קילו אבל היה לו טוב

24/09/2015 23:13
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך