יער החלומות סיפורה של סהר ( מסדרת ספרים לנוער קרוסלת גיל ההתבגרות)
שמי סהר , בת שש עשרה וקצת . אני לומדת בפנימיית אומנויות. אני לומדת בכיתה יב' 2 , לפני חצי שנה חברתי הטובה תכלת איבדה עצמה לדעת. אני מרגישה שאני נמצאת ב"יער החלומות" , מקום שהמצאתי לעצמי כדי לברוח לפעמים מהמציאות הקשה שבה אני מנסה להתמודד.
תכלת הייתה החברה הכי טובה שלי. ועדיין , כואב לי מאוד שהיא לא נמצאת. מתנאל ואני נזכרים כשאנחנו מתבוננים בתמונות הטיול השנתי מהשנה האחרונה. ולא יכולנו להאמין שעברה חצי שנה מאז האסון שפקד אותנו. החרם המתועב ההוא בפייסבוק, שריסק לגמרי את תכלת. ההודעות והאיומים שנשלחו למחשב הנייד שלה הם אלה שגרמו לה לבסוף להגיע להחלטה הסופית לאבד את עצמה לדעת.
אני לא יודעת איך להסיר את ההודעות והאיומים מהפייסבוק של תכלת. ועדיין אני כאן , פורסת את סיפור חיי לפניכם , בלי ביישנות והססנות . האופי שלי הוא קופצני למדיי. אני ותכלת חברות מאז תקופת הגן והיסודי.
יש לי חבר בשם רום, אח של תכלת וגם היא שידכה בינינו. הוא כל הזמן שואל אותי איך זה שנשארתי חברה של תכלת גם בתקופה שבה ניסינו לשכנע את כל הבנות שבכיתה שלי להפסיק את החרם עליה. מכיוון והוא לא הופסק, הבנות שלחו עוד ועוד כתבות מעליבות ומשפילות לפייסבוק שלה.
רום לא מוכן לסלוח לאלה שהסיתו כיתה שלמה נגדה וביניהן את בנות השכבה , הוא לא מצליח להבין במה אחותו טעתה. " לאחותי יש לב זהב, היא לא עוללה רע לאיש ואפילו לא היה לה אויב אחד." סיפר רום באותו הלילה כשתכלת אחותו שמה קץ לחייה. איך זה שתכלת חברתי בכל זאת לא עשתה כלום לאיש ועשו לה " הפתעה גדולה" כי בעצם פגעו בה ורמסו את כבודה? בייחוד את הפרט הזה אני לא יכולה לתפוס למה עשו עליה חרם.
ואני לא מבינה שום דבר. אני לא יכולה להבין למה עשו את מה שעשו לתכלת. שיר בטח תגיד שאני לא תמכתי בחרם שעומדות בראשו המלכה הבלתי מעורערת , ושתי הסגניות משנה שלה עלמה וליה שלא יפסיקו להצדיק אותה ולהגן עליה.
מכיוון ששלושתן עזבו את הפנימייה לטובת ארה"ב. אני לא יכולה להפסיק להיזכר בהן מכיוון שהן אלה שהיו אחראיות על מותה של תכלת. לא אהבתי אותן בכלל. מוטב שהן עכשיו במקום אחר. אני לא יודעת אם אוכל להסתכל להן בעיניים אחרי מה שהן עשו. בעיניי איבדתי את האמון בהן מזמן.
אני יודעת שזה לא יפה לשנוא. אבל אני שונאת אותן בכל כוחי ואת השנאה הזאת אנצור בליבי לנצח. אי אפשר ללמוד להסתדר עם כל אחת בפנימייה הזאת. זאת פשוט משימה בלתי אפשרית לחלוטין.
סהר מעטוף , את לא מלאך. ניסיתי לומר לעצמי מתוך תחושת עידוד. אך להתעודד לא יכולתי אחרי מה שקרה לחברתי הטובה תכלת. זה פשוט לא יאמן איך בתוך כמה חודשים של חרם ממושך בפייסבוק החליטו לנקום בה מתוך תחושת קנאה בלתי נתפסת. והן הפיצו את השנאה הזאת בכל השכבה ובכל רחבי הפנימייה. אין חניכות שלא יעידו שמה שאני אומרת זה נכון לגמרי.
שיר וקורין , שתיי חברות הנפש שלי. הן ניסו לדבר איתה ולעודד אותה הן לא רצו להתרחק ממנה בחיים אפילו שהבנות הפעילו עליהן לחץ שאם לא יתרחקו ממנה, אז הן יפיצו את זה בכל הרשות תמונות אישיות שלהן. הן לא שמעו בקול שלהן ולא רצו להצדיק אותן. אף אחת בשכבה לא קונה את זה.
אבל אני רוצה לזעוק למען הצדק האנושי. לא ייתכן שבגלל שנאה תהומית וחסרת היגיון העולם ישתוק לנגד מה שקרה לתכלת. ואני לא מסוגלת לראות את הישראלי המכוער מתנהג כאילו הוא האלוהים עצמו.
יש לי הרבה מה להגיד לו בפרצוף ואני אומרת לו כל מה שהוא חושב לא משפיע עליי בכלל. ואני אלחם נגד מי שמתנהל נגד העולם באכזריות. אני לא אוהבת את ההתנהגות הנבזית הזאת. ובכן , אמשיך להילחם למען הצדק האנושי. ולמען כל אלה שלא יכולים לדבר או שפשוט קולם הושתק כי אנשים מסוימים עם שנאה תהומית אליו מחליטים שמה שהוא אומר לא חשוב.
תגובות (0)