ים של מעשים
היום תכננתי ללכת לים עם המשפחה שלי. התארגנתי, שמתי בגד ים, לקחתי תיק והכנסתי לתוכו כל מיני דברים שאצטרך שם. כולם היו מוכנים אז ירדנו למטה במדרגות ונכנסו לאוטו הלוהט מחום.
התחלנו לנסוע. אני אהבתי מאוד ללכת לים, הריח שלו נותן לי הרגשה של חופשיות והחול מאוד נעים. אני אוהבת גם לשחות מגיל צעיר מאוד; כל המשפחה שלי למדה שחייה אצל טוביי השחיינים.
זאת לא הייתה פעם ראשונה שאני הולכת לים אבל בכל זאת התרגשתי.
המשכנו לנסוע בכביש האפור, הגענו לצומת ולא הפסקנו לנסוע. מכונית אחת שעטה לעברינו ונכנסה בנו חזק. כל המשפחה שלי מתה, גם אני, בתאונה של מכונית שנכנסה בנו חזק.
פתאום מתנו. בלי שום הזהרה לפני. רק רצינו ללכת לים ולהרגע. כזאת טעות שטותית, ברגע אחד.
חבל. רציתי להספיק יותר.
תגובות (3)
סיפור עצוב, זה בהחלט נכון. אבל יש צורך לפרט יותר, הרבה יותר. אני מרגיש שכתבת מעין יומן חדשות קצרצר מגוף ראשון. תיארת רק פעולות ומצבים, לא תחושות, רגשות, פרטים קטנים שהיו תורמים מאוד להזדהות עם מה שקרה לגיבורי הסיפור.
את האמת שלא רציתי לכתוב רגשות, אלא פשוט לומר את זה. בסיפורים אחרים אני ממש משתדלת לכתוב רגשות (:
לדעתי זה מה שיפה בסיפור, שהוא קצר כל כך..