"ילדת האהבה"-היומן שלי משמעות החיים

17:30: אני מתה מפחד.עכשיו מה יעשו לי?ידקרו בי עשרות מחטים?! אני לא מסוגלת אני צריכה נייר..
18:00: אני עדיין חושבת על זה הרבה יותר מתמיד,אבל לפחות למדתי משהו,על כמה החיים חשובים ושלא צריך לבזבז אותם על חברויות שונות וזה,צריך לבזבז אותם על לחיות.ברגע זה נדלקה לי נורה שלא כתבתי את הדברים שאני רוצה לעשות.שיט!
19:00: יומן,אין לי כוח יותר לחשוב על זה.בבקשה רק תגיד לזה להפסיק להיות לי על הראששששששששששששששש!!
22:30:אין לי כוח יותר,אני,אני……………………………………………………………….
(למחרת בבוקר)
7:00: "עשיתי את זה שוב נכון?" "עשית את מה?"שאלה אמא "התעלפתי" "זאת לא היית את,זה היה הסרטן שלך." והיא התחילה לבכות,ומתי שאמא בוכה,גם אני. "המתוקונת שלי לא תשרוד??דוקטור בבקשה תגיד לי שזה לא מה שאמרת לי"והוא הנהן בראשו כתשובתו כן,זה נכון.
13:00:התחילו לתת לי תרופות.וגם שמתי לב שמתי שאני מסתרקת מתחילות לנשור לי שיערות וזה מגעיל וגם…לא יודעת לתאר.אמא הסבירה לי שזה בגלל התרופה ולא בגלל המחלה אז אמרתי לה שאני לא רוצה לקחת את התרופות האלה יותר.אז היא התחילה לריב איתי.ואז אבא התערב וכמו תמיד עמד בצד של אמא.ואז פתאום אמה ירדה מהחדר שלה,חצי רדומה,(ירשה את זה ממני)ואמרה:"מה הולך פה?!!למה אתם רבים כמו משוגעים ומעירים אותי ואת השכנים??!!" ההורים הרגישו מובכים ואני התחלתי להסביר לה."אמה,תקשיבי,אני לא חושבת שתוכלי להבין עדיין את מה שקורה פה…"ואז קטעה אותי ואמרה "אז למה חצי ראש שלך קרחת?!" ופה אמא התערבה ואמרה "מישל חולה במחלת הסרטן אמה." אתה לא מבין…

16:00:תנחש מה?דן בא לבקר אותי!אני חייבת פאה אסור שהוא יראה אותי ככה.טוב,הוא יודע במה אני חולה,או שלא.הנה הוא מצלצל בדלת אני אדבר איתך אחר-כך.<3 <3 <3
ממני,ילדת האהבה.